לי לישועה (על התנ"ך) קפ

ד' וז"ל אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי וכן אסור לב"ד לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא שלא בכונה עשה אלא מגבין ממנו כל מה שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך עכ"ל הרי הענין עצמו מפורש באה"ט ומוציאו מן הפסוק עצמו וכשתדקדק הרי כמעט הוא כלשון הרמב"ן ולשון הספרי שהביא לסיעתו וצל"ע וליכא למימר דהרמב"ם מנאה אזהרה לדיין והרמב"ן ר"ל לכל ישראל זה לא ניתן ליאמר למעיין היטב, אחר זמן בא לידי ספר זוהר הרקיע להרב התשב"ץ זלה"ה וראיתי לו שכתב במצות ל"ת ר"ט דודאי בספר המצות שהיה לפני הרמב"ן זלה"ה היה חסר מצוה רמ"ט שהזכרתי וששתי כעל כל הון ומעתה תמוה אני על הרב מגילת אסתר ז"ל איך לא ראה ס' זוהר הרקיע בענין זה ומשו"ה אזיל ומודה בהשגת הרמב"ן ז"ל:

נחל איתן כתבו התוספות על התורה פירש הרב ארשילר"ד שהי' דינו קשה שמשם היו יוצאים תולעים ואוכלים הרוצח בכ"מ שהוא וכן משמעות איתן חזק קשה עכ"ל, אפשר לרמוז כי איתן ר"ת "יוצאים "תולעים "נושכים "אותו. פרשת כי תצא לו משפט הבכורה, כתב הרב מדרש תלפיות ערך בכורה וז"ל כתיבת יד לו משפט הבכורה רמז דמשפט הבכורה לבן ולא לבת מדכתיב הבכרה חסר ו' להודיענו שמשפט הבכורה בזכר ולא בנקבה, ועוד דורש בספרי דמשפט הבכורה לזכר, ואשה בכורה אינה נוטלת פי שנים, שהרי כתיב בכרה בלא וי"ו כנגד ששה פעמים שכתוב בנים בתורה ללמדך שהבן זכר נוטל פי שנים אבל הבת הבכורה אינה נוטלת פי שנים עכ"ל, ולכאורה קשה להבין שמטעם שכתיב בכרה חסר וי"ו נמעט נקבה, ונלע"ד הטעם הוא מ"ש רז"ל זכר גימ' ברכה וא"כ היינו אותיות בכרה בלא וי"ו שנשאר גימ' זכר, להורות דדוקא הזכר נוטל שנים כי לו מספ"ר הבכרה, וק"ל:

ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה וכו', קשה לכאורה מהו אומרו מכה רבה וכי מכה קטנה הותרה ונ"ל לפרש במ"ש רז"ל דהמלקות ט"ל מכות במספר הסמוך לארבעים והעריכה התורה דארבעים אין אדם יכול לסובלו ואז תהיה מכה רבה דתיבת אלה גימטרי' ל"ו ועם ג' אותיות הרי ט"ל וזהו מ"ש פן יוסיף להכותו על אל"ה שעולה ט"ל דאם יוסיף על זה החשבון אז תהי' מכה רבה וכל מדות של התורה כך הם בארבעים סאה חסר קורטוב אינו כשר לטבול כ"א בארבעים סאה דוקא גם כאן ט"ל מכות הוא סובל ארבעים הויא מכה רבה שאינו יכול לסבול. ואתה עיף ויגע ולא ירא אלד'ים, פירש"י ולא ירא אלד"ים קאי על עמלק, ויתכן לפרשו על ישראל והכונה על מ"ש רז"ל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה, וא"כ יבא ג"כ על ישראל דכיון שרפו ידיהם מן התורה הרי לא היו יראי אלד'ים כראוי ועיין להרב מהר"ם אלשי"ך ז"ל שפירשו על ישראל בדרך אחר:

פרשת כי תבא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך, קשה מהו אומרו בכל דמשמע בכולו ולא במקצתו והלא הי' די שיאמר בטוב, ונראה דכונת הכתוב לרמוז למ"ש באבות איזהו עשיר השמח בחלקו וזהו אומרו ושמחת בכל הטוב בין רב בין מעט מה שנתן לך ה' אלקיך תשמח בו, או נאמר בדרך אחר בהקדים מ"ש חז"ל על פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור וכו' ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו' דקשה מהו הכפל שאמר הנביא גבור בגבורתו ועשיר בעשרו וחכם בחכמתו די לו לומר גבור ועשיר וחכם, ועוד מהו אומרו יתהלל המתהלל השכל וכו' והי' נראה די שיאמר כ"א יתהלל בעשות צדקה ומשפט כי זהו תכלית ההבנה במכוון ותירצו חז"ל דלעולם האדם