לי לישועה (על התנ"ך) קעט

הנדבה ואדי ביני ביני עני זה מהפך בחרד"ה הולך אל דרום וסובב אל צפון אשר על כן מצוה לנו הכ' פתוח אתה ראשון כשתפתח ידך לו פתוח ראשון ולא תאמר עד אשר יפתחו אחרים וכיוצא דאם אין אתה עושה כן נמצא אתה הורג לזה האביון שאדי ביני ביני עד שיתנו לו הרי הוא ברעב ובטורח לילך מאדם זה לאדם אחר שיתנו לו ואין אחד רוצה לפתוח ראשון ונמצא כי יחדל זה האביון מלהיות בין החיים והרי הוא מת ועבר מן העולם וזש"ה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ שאין רצוני שימות האביון וחדל ומשו"ה אנכי מצוך שתפתח אתה ראשון:

שמור את חדש האביב ועשית פסח וכו' אמרו רז"ל שמור את חדש האביב היינו לעבר השנה וא"כ קשה מאי קאמר ועשית פסח כי הלא אח"ך אומר וזבחת פסח וכו' ויתכן לפרש בדרך הלציי כמ"ש בגמרא דר"ה דף ז' וז"ל דתנן הם העידו שמעברין את השנה מח' אדר שהיו אומרים עד הפורים מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום אתו לזלזולי בחמץ עד כאן לשון הגמרא ואם כן לזה ירמוז הכתוב שמור את חדש האביב ובלבד שתעשה בענין שתעבר את השנה קודם פורים דלא ליתו לזלזולי בחמץ וזה הוא מה שאומר הכתוב ועשית פסח כלומר כשתשמור את חודש האביב לעבר השנה הוי זהיר שתעשה פסח דלא ליתו לזלזולי בענין הפסח שהוא החמץ וקל להבין:

פרשת שופטים שופטים ושוטרים, אמרו בזוה"ק דף רמ"ד ע"ב שופטים ושוטרים וכו' פקודא בתר אמחה בסייף לדון בחנק לדון בסקילה לדון בשרפה וכתב ע"ז הרב המפורסם מהר"ח פאלאג"י זצ"ל בספר זכירה לחיים וז"ל לא ידענו בטעם סידור ד' מיתות דנקטו הרג וחנק סקילה שריפה דאינו לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה ועוד איתא לקמן מלקות נמי ויש לחקור דזה שלא כדין תורה דנידון בחמורה ולמה יענש בד' מיתות ומלקות ונ"ל לפי מ"ש דבדיני שמים לוקה ומשלם ועוד דדוקא לישראל שהם קבלו את התורה, אי נמי דהיינו בבשר ודם דהוא אינו סובל אבל מלאך סובל הכל עד כאן לשונו:

ומ"ש להקשות על סדר דנקט הרג חנק סקילה שריפה דלאו מרישא לסיפיה מדריש וכו' אחהמ"ר בהורמנותיה דמר אימא דסברת ר' שמעון היא דשריפה חמורה מסקילה וחנק חמור מהרג וכמו שכתוב בסנהדרין פ"ז וז"ל ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ר' שמעון אומר שריפה סקילה חנק והרג עכ"ל וא"כ בזוה"ק נקט מסופיה לרישיה ומ"ש לחקור דהיכא דיינינן ליה בכולהו מיתות ומלקות נראה דלא עסקינן כשבבת אחת נתחייב בכולן כ"א לדון בסייף בעת חיובו ולדון בחנק בזמנו וכעזה"ד ודו"ק:

לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך, כתב הרמב"ן זצ"ל בהשגותיו לספר המצות במצות ל"ת שהשמיט הרמב"ם מצוה י"ג וז"ל שמנענו מלחמול על נפש הרוצח במזיד והוא אומרו יתעלה ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך עליו ובערת הדם הנקי וכו' וענין המצוה הזאת שנצטוינו עליה ככל מחוייבי ב"ד במצות עשה לקיים ככל מצות עשה את דינו וכו' ולשון ספרי שמא תאמרו הואיל ונהרג זה אנו באין לחוב בדמו של זה ח"ל לא תחוס עינך עליו ובכן ראוי לנו להביא לא תחוס עינך זה בחשבון המצות כנאמר במסית ומדיח ובמחזקת ג"כ לא תחוס עינך עכ"ל וכתב הרב מגילת אסתר נראה לי נכון למנותה כדעת הרמב"ן ז"ל וגם הסמ"ג מנאה במצוה ר"ן וטעם הרב לא ידעתי עכ"ל:

ואנכי עפר בעיני יפלא דכפי הנראה כבר מנה הרמב"ם ז"ל לאו זה במצות ל"ת רמ"ט וז"ל שהזהיר הדיין שלא לרחם על מי שיהרג חבירו או חסר בו אבר ר"ל בפרעון קנסות שלא תאמר עני זה נחתך יד או סימא עינו בלא כונה ארחם עליו ואעשה לו צדקה בעונש והוא אומרו יתעלה לא תחוס עינך עליו ובערת הרע מקרבך עכ"ל ופסוק זה שמביא הרמב"ם הוא עצמו שהביא הרמב"ן אף על פי שהרמב"ם חיסר תיבות דם הנקי והראיה על זה הוא מ"ש בחיבורו הגדול הלכות סנהדרין פ"ך הלכה