לי לישועה (על התנ"ך) קעז

כשיהיה כל צירוף מנקודות שוות, אבל אח"ז צריכים לנקודות מופרדות זו מזו דהיינו היוד בקמץ ה"א פתח וכעזה"ד וכיון שהם ד' אותיות נמצאו הצירופים עולים תתר"ף (שהיו רי"ו ותוסיף ד' פעמים רי"ו אחרים ויעלו תתר"ף) ודו"ק:

ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וכו', כתב הרב מדבר קדמות סימן ע' א' במעלות הענוה לא בחר הקב"ה בישראל כי אם בשביל הענוה, תנחומא מי שחושב עצמו לכלום אין בו טענת מי הקדימני ואשלם כמ"ש רז"ל במה אקדם ה' שר"ל בענוה הרמוזה בתיבת מ"ה כמ"ש ונחנו מה, וכתב עוד ולפי דברי רז"ל בתנחומא זהו עיקר היהדות ובלא ענוה חשוב כנכרי עכ"ד ז"ל ובזה נפרש ועתה ישראל כדי להיות ישראל צריך להיות עניו דרמוז בתיבת מה שזהו עיקר היהדות שה' אלהיך דורש מעמך דייקא שלא הקדים לך כמ"ש רז"ל במי הקדימני ואשלם בהיות שבמדת הענוה ליכא זאת הטענה והרי היא כולה מעמך, ובפי' דברי המדרש תנחומא שלא בחר הקב"ה בישראל כ"א בשביל הענוה כי היא היתה עיקר היהדות, אפשר לתת טעם למ"ש התוספות בשם ר"ת שישראל נקראו אדם והגוים בשם האדם כנודע כי אד"ם ר"ת אברהם דוד משה ששלשתם היו ענוים כמ"ש בש"ס בהרבה מקומות וגם גימט' מ"ה לא כן הגוים נקראים האדם שהוא גימטריא גאים עם הד' אותיות, ולפי מ"ש המדב"ק דמי שאין לו ענוה חשוב כנכרי אתי שפיר דתיבת הגאים (היינו ישראלים הגאים) הוא גימט' גויים בדקדוק:

ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך וכו', ארז"ל חל תקרי מה אלא מאה (לשון זה מרגלא בפומייהו דרבנן בתראי ולא מצאתי שאמרו בש"ס לשון אל תקרי ואולי כתוב כן במדרש), ויתכן לפרש דידוע דענוות משה רבינו ע"ה היתה גדולה מכל האדם שאמר ונחנו מה ולא כאברהם ודוד והכתוב הזה מתפרש בענין זה ועתה ישראל הקב"ה שואל מעמך שתהיה עניו כי הענוה עיקר היהדות כמ"ש רז"ל וזה שאמר הכתוב מ"ה שהיא תכלית הענוה הקב"ה שואל מעמך כמו שאמר משה רבינו ע"ה ולרמוז לדבר הזה אמרו רז"ל אל תקרי מה אלא מאה שהוא ראשי תיבות משה איש האלהים כלומר אל תקרי מה שהוא תכלית הענוה עד שתקרי מא"ה ראשי תיבות משה איש האלהים כי אין שום אדם בלתו שהגיע למדריגה זו:

את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע הוא תהלתך והוא אלהיך וכו', לכאורה קשה למה לא אמר תשבע או תשבע מהו לשון תשבע שנראה תהיה נשבע לשון נפעל ע"י אחרים ונ"ל לפרש דהכונה היא לומר שתהיה כל מגמתו ביראת ה' ואותו יעבוד בעוצם התשוקה ובו ידבק באהבתו הגדולה עד גדר שמי שירצה להשביע אותו כדי שיעשה רצונו יבחר שמו של הקב"ה בהיות הדבר היותר חביב עליו שכך דרך העולם מי שרוצה להשביע חבירו לחייבו לעשות רצונו בוחר הדבר שהנפש תלויה בו להשביע וק"ל ובזוה"ק פ' מקץ דר"ד ע"ב דרשוהו מלשון שבע וכך אמרו מאי תשבע למהוי מתדביק ברזא דמהימנותא כ"ז דרגין וכו' יע"ש:

פרשת ראה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי וכו' אשר לא ידעתם ע"כ, רמזתי בהקדים מ"ש רז"ל בעל הטורים פ' בראשית) זכר גימטריא ברכה וקללה רמז לנקבה (ולע"ד אפשר כי קללה גימטריא נקבה עם הח' אותיות של הב' תיבות) עוד נקדים מ"ש הרב מדב"ק אות מילה תרמז על מ"ש חז"ל שבמילה יש הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ שבזה נתן טעם למה בזכר ונקבה לסברת בית הלל קיים פריה ורביה כי רמ"ח איברים של כזכר ורנ"ב של הנקבה עולים ת"ק כמנין שדי במילואו (ועפ"י דרכו אפשר להוסיף כי הוי"ה מבפנים ירמוז על איש ואשה שזהו שם י"ה ביניהם ודו"ק), ובזה רמזתי בפסוקים הנז' ראה אנכי דהיינו שם שדי נתן גימטריא ת"ק כמנין אברים של זכר ונקבה והוא גימטריא מילוי דשם שדי, לפניכם היום כשם שאי אפשר ליום בלא לילה כך אי אפשר לעולם בלא זכר ונקבה דהיינו ברכה וקללה גימטריא זכר ונקבה את הברכה אשר תשמעו ר"ל הזכר חייב בכל המצות אפי' מצות עשה והקללה דהיינו