לי לישועה (על התנ"ך) קעו

תרצה לקיים מצוה זו צריך שלא תנאף דאין ניאוף אלא באשת איש ואם כן מוכרח מזה יצא לך לרצות כשהבעל ידע יתקוטט עמך ואתה תהרוג אותו דתולין קלקלה במקולקל וגם צריך שלא תגנוב שמא ירגיש הנגנב ואתה צריך להורגו וכדי שלא תרגיל עצמך בכל אלו הדברים צריך שלא תענה ברעך עד שקר דאם תקיים זה ותלמוד פיך לומר אמת לא תוכל לגנוב ולנאף כי אתה צריך לומר האמת ואין אדם משים עצמו רשע ולרמוז לנו פירוש זה בא רש"י ז"ל לומר כי אין ניאוף אלא בא"א דאם כל העריות בכלל לא יתחייב הרציחה ממנו וק"ל:

פרשת עקב והסיר ה' ממך כל חולי, אמרו בגמ' מציעא דף ק"ז ע"א והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין רב לטעמיה דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר צ"ט בעין הרע ואחד בדרך ארץ עכ"ל, ונראה לרמוז דתיבת כל חלי עם הכולל עולה צ"ט ותיבת ממך עולה מאה וזהו אימרו זו עין הרע שהורגת צ"ט ממאה מתים וק"ל. לא תערוץ מפניהם כי ה' אלק'יך בקרבך אל גדול ונורא, כתב הרמב"ם בס' המצוות מצות ל"ח סי' נ"ח וז"ל מצוה נ"ח שהזהירנו מלירא מהכופרים בעת מלחמה ושלא נברח מפניהם, להתגבר ולעמוד ולחזק כנגד העם האחר וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה והוא אומרו יתברך לא תערוץ מפניהם ונכפלה זאת האזהרה ואמר לא תיראום ונכפל הציוי מה וכו' עכ"ל והנה נראה הדברים דכוונת רבינו לו' שבמלחמת ז' עממין (שקורא אותם כופרים כמ"ש לעיל במצות עשה סי' קפ"ז) ששם כתובים הפסוקים הנז' לא תערוץ מפניהם וגם לא תיראום שנק' מלחמת מצוה. ובמלחמה הזאת לא היו השוטרים אומרים מי האיש הירא ורך הלבב כמ"ש רבינו במצות עשה קצ"א ובסיפורו ה' מלכים פ"ז ה' אב"ג ומ"ש בלח"ם וגם אם נאמר דרבינו מיירי גם במלחמת הרשות ששם השוטרים אומרים מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב בודאי דלאו דלא תערוץ אינו חל כ"א אחר שהתחילו להלחם ושכבר יצאו מן המערכות אותם שהתורה נתנה להם רשות לשוב ובודאי לא יש להם שום חטא על ההשבה שהם אינם יראים מן הכופרים כ"א יראים מעון אשר בידם וחוששים שמא אינם ראוים להצלה וכ"ז נראה מבואר, וע"ז תמהתי תמיהא גדולה מה מאד בראותי השגת הרמב"ן זיע"א על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל כתב הרב והמצוה נ"ז שמנענו מלפחד מהכופרים בשעת מלחמה והוא אומרו לא תערוץ מפניהם, וכפל המניעה לא תיראום ויכפלו שוטרי העם זה הענין וזו הבטחה לא מצוה ואם מניעה היא לא יוסיפו השוטרים ויאמרו מי האיש הירא ורך הלבב שעובר הלאו יפרסם חטאו ויחזור עכ"ל:

והרב מגילת אסתר השיב דמנין לנו לאמר שהיא הבטחה וכו' ומה שהיו מוסיפים השוטרים לכל הירא לפרסם חטאו וחזרתו היה כדי שלא יפול לב העם וכו' עכ"ד ודברי הרבנים הנז' נפלאו ממני כי לא די שאינם מפרשים דברי הרמב"ם שהם דוקא במלחמת מצוה כאשר כתובים בתורה על הלאווין שהזכיר כ"א דסברי מרנן דענין האיש הירא ורך הלבב שחוזר בהיתר ע"פ השוטרים קודם המלחמה חוטא הוא ועובר על לאו דלא תערוץ ולמה לא נאמר כי זה הלאו אינו חל עד שישוב הראוי לשוב ודוקא בעת המלחמה כמו שדקדק הרמב"ם בלשונו ואמר בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם ומבואר דמיירי בשכבר התחיל' המלחמה ובזה לא קשה קושיית הרמב"ן ז"ל וצ"ע גדול, ומדברי הרמב"ן נראה שהיה גורס בס' המצות תיבות וינפלו שוטרי העם זה הענין, אבל בגירסתנו לא יש תיבות אלו ולע"ד נראה דלא יתכן להיות כמ"ש הרמב"ן דהרי ביד החזקה הלכות מלכים כתב דהשוטר אינו אומר לא תחפזו ולא תערצו ע"ש ודו"ק היטב:

כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כתב במדרש תלפיות בשם ראשית חכמה דף מ"א ע"ב יש תתר"ף חלקים בשעה וכנגדם שם בין ד' מתגלגל נקודות באלפא ביתא תתר"ף צירופים ותתר"ף חלקים אלו שבשעה הם כנגד תתר"ף נשימות שבאדם ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם ב"ן ד' הנותן בו חיות הנשימה ההיא וזהו כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וע"כ ראוי שכל נשימות האדם יהיו לעבודתו יתברך שמו עכ"ל ונראה פירושו דארבע אותיות ה' בונות כ"ד צירופים ובט' נקודות יעשו רי"ו צירופים