לי לישועה (על התנ"ך) קעה

שמים הי' פטור וא"כ כשהקב"ה מצוה לו להבדיל ערי מקלט כדי להציל ההורג שוגג נזכר מהצלתו ואמר שירה ודו"ק היטב. איתא בזוהר דף רס"ג על פסוק וראיתם אותו וזכרתם וכו' וז"ל בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ואית ליה רשו לחבלא ואיהו קאים לסטר שמאלא, זקיף בר נש עינוי חמי לי' לרזא דמאריה ואדכר ליה ולא יכיל לאבאשא לי' ואי תימא אי הכי כי נפיק ברנש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימינא ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר בר נש וכו' כיון דנפיק ב"נ ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצה"ר דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ולאבאשא ליה וכו' עכ"ל ופי' דברי הזוהר מבואר דכשנכנס האדם פונה לימין כמ"ש כל פינות שאתה פונה וכו' ורואה המזוזה ונזכר משם שדי הכתוב שם ובזה ניצול מן השד העומר לשמאלו כדרכו לילך לצד זיניה לצד היצה"ר כמ"ש הזוהר אח"ז וא"כ עדיין צריכים לידע ביציאה כיון שהאדם פונה לימין אינו רואה המזוזה ואינו נזכר מהשם הכתוב שם ואז שואל הזוהר במה ניצול ומתרץ דאז ניצול במציאות אחר דהיינו שהשד שדרכו לילך לצד שמאל רואה הוא בעצמו השם הכתוב במזוזה ולא יכול להתקרב ולהזיק והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי בספר ילקוט חדש ערך כשפים סימן מ"ז שכתב בשם הזוהר הנז' וז"ל הנה בבית המזוזה היא מימין ביאתו לבית ולכן המזיק אינו יכול לילך לימין האדם וכי תימא כשיצא אדם מפתח המזוזה משמאל וכו' עכ"ד משם הזוהר וכתב המאסף ז"ל וצ"ע אם כן למה ליה למימר ברישא דמימין אינו שורה משום מזוזה תיפוק ליה משום יצר הטוב עד כאן לשונו ולפי מה שכתבתי לעיל מבואר יוצא דליכא קושיא והוא ז"ל לא העמיק דברי הזוהר יפה אחר המחילה רבה כמבואר:

בעבר הירדן בנאי מול בית פעור רמז למ"ש ז"ל כשאדם עובר לפני בתי עכו"ם לומר בית גאים יסח ה' והוא ר"ת בגי"א בית גאים יסח ה' בדקדוק והיינו מול בית פעור שהוא מקום עבודה זרה:

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כתב רש"י בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם ד"א כל זמן שאני קיים עשרת הדברות כבר פירשתים עכ"ל וקשה למה פי' על פני יותר משאר דברים וכן מצאתי שהקשה הרב משמרת הקודש והניחו בצ"ע יעו"ש ולענ"ד נראה ליישב ולומר דהוצרך רש"י ז"ל לחזור לפרש כאן תיבת על פני מפני שמה שפי' בפ' יתרו לא יתכן לאומרו כאן דשם כתב וז"ל על פני כל זמן שאני קיים שלא תאמר לא נצטוו על ע"ז אלא אותו הדור עכ"ל וא"כ בכאן שכבר אמר להם משה לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים ואם כן כשחוזר ואומר להם הדברות ומזהיר להם על ע"ז לא יתכן לומר שלא נצטוו אלא אותו הדור וממילא קשה למה אמר על פני לזה בא רש"י ז"ל כאן לתת פירושים אחרים בתיבות על פני דלעולם צריך לאומרו משום דכוונתו לומר דבכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם ולא תחשוב שהוא דוקא במקום מיוחד כמו א"י וכדומה אלא בכ"מ שאני שם:

ועוד הוסיף ד"א והביא אותו הפי' שפירש בפ' יתרו אלא שהשמיט איזה דיבורים דשם אמר שלא תאמר שאיסור ע"ז אינו אלא דוקא באותו הדור וכאן לא שייך לומר כן אבל מ"מ שייך לומר דבר מעין זה שהוא כל זמן שאני קיים וזהו לעולם ועד ודו"ק כי הם דברי אמת ובזה לא קשה מ"ש בס' עמר נקי דלמה בפ' יתרו לא כתב הפי' הראשון בכל מקום שאני שם וכו' ע"ש שהניחו בצ"ע ולפי מה שפירשתי יש לישב דכאן הוצרך לעשות צריכות חדש ולהביא פירוש אחר בתיבות על פני דהפירוש האחר שכתב בפ' יתרו כבר אמרנו שאינו שייך לאומרו כאן שאמר משה לא את אבותינו כרת וכו' אתנו אלה פה ומפני זה הוצרך לפרש שמדבר על המקום ולא על הזמן אבל אח"כ הביא ד"א כמי שאומר ואם רצונך לקיים אותו הפירוש פרשהו בדרך זה כל זמן שאני קיים ובזה תהיה הכוונה לחייב לדורות הבאים:

אבל אי קשה על רש"י הא קשיא דלמה פירש ולא תנאף אין לשון ניאוף אלא באשת איש והלא כבר פי' בדברות הראשונות ואפשר לומר בדוחק דבא לרמוז לנו פי' וא"ו שהוסיף משה שאמר ולא תנאף במקום לא תנאף הכתוב בפ' יתרו והוא שמלמדנו לפרש הפסוק בדרך זה לא תרצח ואם