לי לישועה (על התנ"ך) קעד

וכן יש לרמוז במ"ש הכתוב ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו פן יחסר לב ודבקתו הרעה ח"ו, ובמ"ש הרב ז"ל דתיבת הנה בגימטריא ס' כנגד ס' מסכתות אתי שפיר מה שכתוב בזוהר הקדוש על פרשת מקץ בדף קצ"ג דאורייתא מכרזת ואומרת בכל יום קמיה בר נש מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו דרצה לומר דייתי וילמוד ששים מסכתות של תלמוד הגדול שהוא נותן לפתאים ערמה:

פרשת מסעי כתב בפני דוד בשם מדרש תנחומא אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני הוא שהתרתי אותה וכ"ה אומר ביום ההוא נשאתי את ידי עכ"ל, והוא תמוה ופי' הרב ווי העמודים דלביטול טענת אומות העולם שאומרים לסטים אתם שכבשתם את הארץ נתנו רז"ל תשובה דהקב"ה הוא מלך וקי"ל כל הכתוב בפרשת מלך מלך מותר בו וא"כ כתוב שם שדותיכם יקח ויתן לעבדיו ולזה לקח א"י ונתנה לנו עבדיו וזהו שאמר חביבה עלי א"י שאני מדין מלך התרתי אותה עכ"ד ולענ"ד אפשר לפרש בהקדים מ"ש רז"ל על חקירה אחת דכיצד הקב"ה השרה שכינתו על בית המקדש בהיות שבודאי עבדו הגוים ע"ז בכל הר וגבעה וא"כ הוא מאוס לגבוה כאשר מצאנו במקומות אחרים שבמקום שכבר היה שם הע"ז שוב אינו חוזר ונראה לגבוה ותירצו דשאני בית המקדש דהשכינה שרתה עליו כבר בשעת עקידת יצחק בהר ההוא וכל מקום שכבר שרתה שם שכינה שוב לא תוכל הסט"א ליכנס לשם וא"כ הר ציון תהיה פלטה וניצול מהסט"א עכ"ד וידוע דעיקר קדושת ארץ ישראל היא בית המקדש דמשם יוצא לה הקדושה וכל חשיבותה וזהו שאומר המדרש חביבה עלי ארץ ישראל שאני התרתי כשנראתי לאברהם בהר המוריה התרתי אותה לעת"ל ומביא ראיה דנשבע שם הקב"ה כמ"ש בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה וכו' והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכו' וירש זרעך את שער אויביו וזאת הוא השבועה ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וכו' אשר תרתי אותה וכו' (יחזקאל ך') למטה יהודה כלב בן יפונה למטה שמעון וכו' למטה בנימין אלידד בן כסלון, יש לדקדק דבאלו הג' שבטים לא נאמר בהם נשיא וגם לא נאמר לבני יאודה לבני שמעון וכו' כמ"ש בשאר השבטים והרב פני דוד תירץ משם הר' אמרי נועם משם ר' נסים גאון ז"ל דהטעם דכלב כבר היה נשיא ובשמעו] משום שחטא הנשיא ואלידד הוא אלדד וזכה לנבואה ונביא עדיף מנשיא עכ"ד, ועפ"ז אפשר דבמקום דנאמר בהם נשיא צודק לומר בני אך במקום דלא כתיב נשיא אין צודק לומר בני עכ"ל הפני דוד ולי אני עבדו נ"ל דיכולין ליישב בדרך אחר דכלב ושמואל בן עמיהיד ואלידד היו כבר נשיאים מקודם על שבטם דסברא הוא, כשמת זמרי תכף מינוהו וגם אלדד מיום שנעשה נביא החשיבוהו וכשמת הנשיא מינוהו ומשום זה לא קאמר בהן נשיא לא כן האחרים באותו צווי עצמו נתמנו להיות נשיאים על פי הדיבור ואומרו נשיא הוא שאמר להם שימנוהו עתה לנשיא לא כן הג' אחרים כבר היו והוא הטעם למה אמר באלו בני כי כיון שהאבות מתו במדבר עכשיו צריך למנות נשיא על הבנים דוקא לא כן הג' ראשונים כלב ושמואל בן עמיהוד ואלידד כבר היו נשיאים גם על האבות ולא נתחדשו עכשיו על הבנים הנכנסים לארץ דוקא ודו"ק:

פרשת ואתחנן אז יבדיל משה שלש ערים וכו', כתב ילקוט חדש סימן רטו"ב מאן דאכיל קדיר' ידע טעמ' דתבשיל' בשעה שאמר לו הקב"ה להבדיל שש ערי מקלט א"ל למה א"ל למי שהרג נפש בשגגה ינוס שמה אמר משה צריך אני לומר שירה שנאמר אז יבדיל משה וכו' ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה שאף בי אירע אותו דבר שהרגתי את המצרי עכ"ל, וכתב המאסף וצ"ע מאי שוגג הוה משה ע"כ, ולענ"ד נראה שהענין הוא אחד דמשה ראה כמה היה קשה לברוח על שהרג את המצרי אף שבדיני