לי לישועה (על התנ"ך) קעא

ויאמר אליו לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך, במדרש הה"ד אני שלום וכי אדבר המה למלחמה עכ"ל הובא בספר אהלי יעקב, ואפשר בהקדים מה ששמעתי לפרש על לשון רש"י בפ' וישלח על פסוק עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוי גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי עכ"ל ומפרשים בדדך הלצ"י שתי' גביר נוטריקון ג"ר ב"י ונתקיימו אותיות גר ביעקב שגר עם לבן ונשארו אותיות ב"י שלא נתקיימו וזה כונת רש"י באומרו שהרי לא נתקיימו בי עכ"ד המפרשים ועכשיו יתכן לפרש דברי מלך אדום בדרך הנז' באמרו לא תעבור בי כונתו שלא יניחם להתגבר עליו ולקיים אותיות ב"י ולהיות ישראל גביר עליהם שהם זרע עשו, כיון שנתקיים בישראל אותיות ג"ר לא יניח אותו להוסיף אותיות ב"י ולקיים ברכת יצחק שאמר הן גביר שמתיו לך, ומוסיף עוד מלך אדום ואומר אם יתקיים בך ברכת יצחק גם אני אעשה את שלי שיצחק ברך את עשו אבי על חרבך תחיה וא"כ בחרב אצא לקראתך כונתו לומר לישר' כיון שהם עוברים על התורה אינו ראוי להוסיף אותיות ב"י על ג"ר ולהיות גביר דהרי אין הקול קול יעקב וא"כ בחרב אצא לקראתך, והמדרש בא להשיב דאין האמת עם מלך אדום ולא דבר נכונה מכמה טעמים, חדא דישראל לא היה גר והיה יושב בטח וזהו אני שלום, ועוד שלא הניחו עסק התורה שמקיימים ודברת בם זהו וכי אדבר וא"כ המה למלחמה בתמיהא:

פרשת בלק וירא בלק בן ציפור את אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב וכו' ויקץ מואב וכו', לכאורה יש כאן כפל הדברים גדול מנשוא דנראה דהיה די אם יאמר ויגר מואב ויקץ מפניהם, ויתכן דכונת הכתוב היא על דרך אחרת מן המובן, והוא כי ויגר מואב מפני העם כי רב הוא קאי על האמורי שראה מואב מה שעשה לו ישראל והוא היה ירא לעולם מן האמורי שהי' עם רב וגדול ומכובד אצלם ונצח כבר את מואב ומפני זה נשאו ק"ו וראו גבורת ישראל וממחשבה זאת קצו בחייהם מפני בני ישראל כי אמרו אם האמורי שהוא עם שאנחנו יראים ממנו לא עמדו לפני בני ישראל מה תקנה יש לנו ועל זה קצו בחייהם וק"ל:

לכה קבה לי וכו', הרב ראש דוד הקשה למה בלק לא אמר לבלעם שיברך לו ולא יקלל את ישראל כי אותה הם מבקשים שלא ילחמו עמהם, ותירץ הרב עץ חיים דבלעם לא הי' יכול לברך כ"א לקלל, אבל לא לברך אלא למי שהוא מבורך כבר וכמ"ש כי את אשר תברך מבורך, אלו תורף דבריו ז"ל, ובזה אפשר לרמוז בפסוק ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכ' ותרחק ממנו, כי בלק אהב את הקללה לישראל ח"ו ולא חפץ בברכה לעצמו כי הברכה רחקה ממנו שהוא לא בא לכלל ברוך, ובלעם לא היה יכול לברך כ"א למבורך:

מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים, כתב רש"י רמז לו אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה עכ"ל ודקדק הרב נח"ק זלה"ה דמאי רבותייהו דכל אומה ואומה יש להם חגים ע"ש מה שתירץ ולענ"ד כראה לפרש בהקדים מ"ש רז"ל בזוה"ק שכשהיו ישראל עולים לרגל היה נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה וא"כ האתון ראתה מלאך ה' עומד לנגדם בדרך והולך ממקום למקום ואז אמרה זה הדבר שאני רואה רומז לעלית ישראל לרגל אשר יציצו מהליכתם מלאכי צבאות וא"כ ראה והתבונן שאתה רוצה לעקור אומה כמו זאת ובודאי מלאכי אלד'ים באים לעוזרם ובזה אתי שפיר שמזכיר כאן ענין ג' רגלים דראתה מעשה הדומה לו והמראה לעין כל גדולת ישראל עוד אפשר דרמזה לו דס"ת זה שלש רגלים הוא אותיות משה שהוא נביא מצד הקדושה במדרגת בלעם בס"א כמ"ש רז"ל וא"כ הלא יש לך לירא ממנו ובאו הדברים מרומזים בתיבות אלו כי משה היה אוריין תליתאי ויהב תורה לעם תליתאי וכו':

כתב הילקוט חדש ערך יעקב סימן ס"ט הא דאמר בלעם כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ר"ל היאך יכולני לעשות כשפים להם אין לך גדול במכשפים כמו אבי זקני לבן ולא היה