לי לישועה (על התנ"ך) קסח

ואפשר דהכונה היא להגדיל תמיהת המעשה הרע שעשו ישראל לשאול שישלח משה לרגל את הארץ שאילו חכמו ישכילו כי מי שמקבל מתנה מאחר אינו מן הראוי שישלח לבודקה לראות האמת שהיא כ"כ משובחת כמו שאמר בעלה ומי שמע כזאת שאינו מחוק דרך ארץ ולא יעלה בראש כל אדם דבר זה, זאת ועוד האפשר שישראל יאמינו איש אחד לשבט יותר מה שהבטיח להם הקב"ה וזהו אומרו אשר אני נותן מתנה היא זאת ורצונם לתור את הארץ ולשלוח איש אחד לשבט ולאמת דברי והנה ראשי תיבות וסופי תיבות שלח לך אנשים ויתורו הוא שאל"ו חכמ"ו היו רואים אשר אני נותן הארץ להם מתנה גמורה בלא כסף ובלא מחיר:

ובדרך אחר אפשר לפרש בהקדים מ"ש הנחל קדומים בשם האר"י ז"ל דנשמות השבטים נתעברו במרגלים כל אחד באיש אחד כמש"ה ראשי בני ישראל המה ע"כ וזהו אומרו שלך לך אנשים שאני אתן בהם נשמות בני יעקב אבינו ע"ה שהם השבטים איש אחד איש אחד למטה אבותיו ובזה יתפרש הכתוב בדברים ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט דקשה למה הוצרך לומר שנים עשר וגם לכפול איש אחד לשבט אלא דמשה רבינו ע"ה היה מתרעם שהם היו י"ב אנשים חשובים כולם אנשים ראשי בני ישראל, ועוד היה להם נשמה יתירה איש אחד לשבע מנשמת השבטים ואפילו הכי הוציאו דיבה וכו':

ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יתכן דכוון משה להציל למרגלים כלם מן החטא והמליך עליהם ליהושע להתחיל קיום הנבואה של אלדד ומידד שהיו מתנבאים במחנה ואמרו בר"ת מתנבאי"ם "משה "תנוח "נפשו "בגן "אלהים "יהושע "מכניס ואמטו להכי אם לא יוסיף יו"ד על שמו לא יתכן לומר בתיבת מתנבאים יהושע מכניס ולא תתקיים הנבואה בו שהיה שמו הושע ובתיבת מתנבאים לא יש ה"א ע"כ הוסיף יו"ד וקראו יהושע ועי"ז השליטו על המרגלים כדי שיכניסם בשלום כי כן נגזרה גזרו מאת ה' שיהושע יכניסם והשתא אתי שפיר למה התפלל על יהושע ולא על שאר המרגלים דלעולם כונתו על כלם וק"ל:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע איתא בילקוט אמר רשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה אמר לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטנה באותיות הוצאתני משמה של הצדקת אמר לה מתחילה היית בשמה של נקבה ובסוף השם עכשיו אני נותנך בשם של זכר ובראש השם שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע עכ"ל וצריך לידע מה שייכות יש ליהושע ליקח יו"ד של שרה ומה המכוון בזה וי"ל בהקדים מ"ש בילקוט דמה שירדה שרה למצרים ולא חטאה בעריות וכבשה את יצרה הועיל זכותה כדי שנש' ישראל שהיו בגלות מצרים לא חטאו ואמר עוד שם שגם זכות יוסף שירד למצרים וכבש את יצרו וגדר עצמו מן הערוה הועיל לבני ישראל הזכרים לגדור עצמם מן העריות וידוע כי כשיצאו ממצרים כדי שלא יאמרו ליצני הדור שהמצרים שלטו בנשי ישראל מק"ו מגופם מה עשה הקב"ה הניח שם י"ה בשמות השבטים הראובני השמעוני וכו' עדות לישראל שמיוחסים יצאו ממצרים ובזה אתי כמין חומר מה שהיו"ד של שרה והה"א שנתוסף ליוסף ונעשית עדות ביהוסף שייכי להעיד ע"ע זה שנעשה בזכות שרה ויוסף וא"כ למאמר דאתינא עליה אף אנו נאמר דכיון דיהושע היה משבח יוסף ניתוסף לו יו"ד של שרה ולקחה שרה הה"א ובדין היתה צועקת היו"ד למה יצאת משמה של שרה ואז השיב לה הקב"ה דאדרבא היו"ד מפני חשיבותה צריכה להיות בראש השם ובשם זכר כי כך היא המדה ותנתן בשם יהושע שהוא משבט יוסף ודו"ק, ויתכן להוסיף כי מרע"ה נתן ליהושע תוספת זה בעת הליכה עם המרגלים כדי שתועיל לו זכות שם יה שהיה עדות לישראל כדי שהוא ג"כ יתן עדות אמיתי ולא יתפתה מהמרגלים:

עלו זה בנגב ועליתם את ההר, אפשר דמרע"ה מזהיר להם על האחדות דכשיהיו באחדות כל הי"ב מרגלים ודאי לא יחטאו דהא איכא בינייהו שני צדיקים יהושע וכלב ואם ישמעו לדבריהם ודאי לא ידברו עולה והוא מה שמשה רומז להם עלו ז"ה גימטריא שנים עשר עלו כיחד באחוה ובדעת אחת ומעין זה דרשו רז"ל על פסוק נסעו מזה נסעו מן האחוה שהיו י"ב שבטים גימטריא זה, וגם מזהיר להם משה שיעסקו בתורה והוא רמוז בתיבת בגנב כמ"ש הרב חס"ל דמחשבת לימוד התורה באה מצד דרום וכו' הבאתי דבריו לעיל על מסכת סוטה ד"ה ע"ש וא"כ משה רעיא מהימנא לא פטרם