לי לישועה (על התנ"ך) קסז

דאמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נינא סמא דעינא וכיון שמרפא וממילא מאיר את העינים נמצא שיש לאדם תענוג בראייה חזקה ולא די בראיה אמצעית וכל המוסיף ראיה מוסיף לו נחת רוח ותענוג א"כ יוצא לנו דמדליקין נרות לשון רבים בשבת דכל המוסיף נרות מענג יותר את השבת וק"ל:

המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים, הנה אמרו רז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, ונבואת אלדד ומידד היתה משה מת יהושע מכניס, וא"כ יהושע עלה בדעתו שמשה ח"ו יתקנא ממנו שהוא תלמידו ולזה אומר לו משה המקנא אתה לי, אתה עושה אותי מתקנא ממך זה לא יתכן כי אתה תלמידי וכ"ש שאפילו מישראל איני מתקנא ומי יתן היו הם ג"כ נביאים:

אל נא תשת עלינו חטאת וכו', אל נא תהי כמת וכו' אל נא רפא נא לה, כתב הרב נח"ק משם הקדמונים וז"ל דמרע"ה מסרו לו זה הסוד בשמים דכשיתפלל ויאמר ב"פ נא תקובל תפלתו, ומשה אמר אל נא רפא נא לה ויעתר לו ה', ובזה פירשו דכשאמר אעברה נא ואראה א"ל רב לך אל תוסיף שלא יאמר פעם אחרת כא עכ"ד ובזה נפרש בדרך הלצי מ"ש אהרן למשה אל נא תשת עלינו כשתתפלל לא תאמר נא פ"א חסר (חטאת מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים) משום שנואלנו וחטאנו נגדך מפני שאם לא תאמר נא פעם שנית אל נא, א"כ תהי כמת וכו' ולא תקובל תפלתך וק"ל:

ובדרך אחרת יכולין לפרש הכתובים, דאהרן נתחנן למשה שימחול להם ואמר לו אל נא תשת עלינו חטאת, ומשה ענה לו מצדי הרי מחול לפי' אין לכם להתחנן לי בנא לשון בקשה כי חלקי בודאי מחול מה שיש לכם לעשות הוא אל נא דרשו מאת ה' ובקשו ממנו בלשון נא שירפא לה ולא אלי, וזהו ויצעק משה ומה אמר אל ה' כלומר לשון נא שאתם אומרים אינו ראוי לי כי מה אני אל נא כלפי שמיי' דמיהב יהבי רפואה לה, עוד אפשר לומר דשני פעמים שאמר אהרן נא למשה היה כדי להזכיר לפניו הסוד שמסרו לו מה"ש שמא ישכח בעת ובעונה הזאת ועשה לו מציאות להזכירו בדרך כבוד:

והאיש משה עניו מאד, אפשר לרמוז בזה הכתוב מ"ש במדרש דז' שמות נקראו למשה בתיה קראתו משה, אביו קראו חבר, אמו קראה לו יקותיאל, אחיו אביגדור זקנו אבישובי, אחותו ירד, ישראל קראוהו שמעיה בן נתנאל עי"ש טעם כל אלו השמות וכל אלו השמות רמוזים בתיבות והאיש משה כשנחליף ה"א בחי"ת שהם מאותיות אחע"ה כי האיש ר"ת חבר אביגדור אבישובי יקותיאל ירד שמעיה וזה טעם פשטי למה קרא אותו האיש משה כי תיבות אלו שמותיו הם:

איתא בב"ר אדם אמר לו למשה אני גדול ממך וכו' אמר לו וכו' אדם ביקר ולא ילין, וכתי' לא כהתה עינו ולא נס ליחו, יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי ע"ג המזבח וראיתי פני השכינה, אמר לו משה אני נתעלתי יותר ממך שאתה ראית השכינה וכהו עיניך שנאמר ותכהין וכו' ואני הייתי מדבר פנים בפנים. עם השכינה וכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ולכאורה היה נראה פשוט להביא פסוק דלעיל דלא כהתה עינו וכו' מאי ראיה איכא מפ' ומשה לא ידע כי קרן וכו' ואפשר לתרץ דהוקשה לבעה"מ למה כשמשיב משה ליצחק אתה ראית השכינ' יכהו עיניך היה לו להוסיף להגדיל ההפרש ואני לא די לי שלא כהו עיני אלא נתוסף לי אדרבה הארה גדולה על שקרן עור פני, ולתרץ זה הענין מביא הפסוק הנז' דכתיב ביה ומשה לא ידע זאת המעלה כי קרן עור פניו ומפני זה לא הוסיף זה ההפרש והגדולה אבל לענין שלא כהו עיניו סמך בעה"מ על הפסוק שהביא לא כהתה עינו ודו"ק:

פרשת שלח לך שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחר לשבט וכו', וקשה למה איצטריך לומר אשר אני נותן לבני ישראל והלא היה נראה לכאורה די שיאמר ארץ כנען