לי לישועה (על התנ"ך) קסב

את תבואתנו כדי שיהיה לנו למשמרת לשנה הח' וק"ל, אח"ז ראיתי למהר"ם אלשיך ולהרב אורח חיים ז"ל שפי' קרוב לזה אלא שיש חילוק קצת בין דבריהם למש"ל, לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם וכו' את שבתותי תשמרו ומקדשי וכו', אפשר לדרוש סמוכים על הפסוקים הנז' כמ"ש בגמרא כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלים לו וזהו אומרו לא תעשו לכם אלילים ואם עברתם על מצוה זו תשובתו בצדו את שבתותי תשמרו כל השומר שבת כהלכתו מחול לו, פרשת בחוקותי והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי, אמרו רז"ל בגמרא כתיב לא יומתו אבות על בנים וכתיב פוקד עון אבות על בנים, ותירצו באוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכפי' רש"י לעיל בפסוק ובעונות אבותם אתם ימקו ע"ש, ובזה אתי שפיר פירוש הפסוק והתודו את עונם וגם אותו העון של אבות בעשותם אותו וזהו אומרו במעלם בעשותם הבנים את אשר מעלו בי האבות, ובזה יתורץ ההרגש שיש בפסוק הזה שתחילה אמר עונם בלשון רבים ואחר כך עון בלשון יחיד ודו"ק:

עוד אפשר לפרשו כמ"ש רז"ל שמחשבת האב והאם בשעת הזווג היא היתה בעוכרם של הבנים ונותנת יד לפושעים בהיות שהסט"א קדמא ואתיא על אותו הגוף הנולד ע"י מחשבות זרות כמ"ש כי בנים זרים ילדו בהקריבם א"ש זרה מחשבת פיגול אשר לא מהתלהבות הקדושה הוא ואם כן זהו עון בל' יחיד עון אבותם אשר אב ואם החלו חולין הוא להם וכן אתה מוצא ר"ת אבותם במעלם אשר מעלו הם א"ב א"ם, עוד יתכן לפרש כמ"ש משם האר"י ז"ל שהגלגול הראשון נקרא אב וכשאנו מתודים ואומרים חטאנו אנחנו ואבותינו כוונתינו היא על גלגול הקודם שנקרא אבותינו וא"כ זה יהיה כונת הכתוב והתודו את עונם ואת עון אבותם וכו' וא"כ אשר הלכו עמי בקרי ר"ל וגם צריכים להתודות על שלפעמים יארע לאדם כמו שאירע לאיוב שבאו לו יסורים ופשפש ולא מצא בידו עון אשר חטא ובחוסר דעת היה תולה הדבר בדרך מקרה וכמ"ש ארץ נתנה ביד רשע ומקרה אחד לצדיק ולרשע ולא ידע כי בנפשו אשר לא טהורה היא ועל כן באו לו היסורים כמו שאמר לו אליהו בן ברכאל שהגיד לו שנשמתו בגלגול אחר עשתה רשע שהיתה נשמת תרח כנודע וזה גם כן עון הצריך להתודות שהלכו עם ה' בקרי ר"ל במקרה שחושבים שכל הבא עליהם מקרה הוא ולא יד ה' ח"ו עשתה זאת. וזכרתי את בריתי יעקב וגו', הנה המפרשים ז"ל פי' הפסוק הנז' כל אחד לדרכו בהיות שזה הפסוק שהוא בלשון ברכה כתוב בתוך הקללות ואחריו כתוב והארץ תעזב מהם ועי' בס' פני דוד שכתב משם הרדב"ז ז"ל שפסוק הזה מין קללה הוא שזכירת האבות הקדושים מוסיף חרון אף על הבנים שאינם מהוגנים וגם טובת הארץ מחייבת את יושביה הרעים, וכתב עוד בשם הרב מחנה אפרים לסתור דברי הרב הנז' כי הפסוק הזה הנקבע בזמירות לעורר רחמים ולא יתכן שיהי' פירושו ב"מ קטגוריא על ישראל ומכח זה פיר' הוא ז"ל שזכירת האבות היא לטובה אבל והארץ אזכור היא לרעה שלפחות ישיב להם גמול על עון הארץ, ואם כן אזכור הראשון שהוא בריתי אברהם אזכור הוא לרחמים, לא כן והארץ אזכור הוא לפורענות עש"ד וכן כתב מהר"מ אלשיך ז"ל, אלא שלעולם קשה כיצד אנחנו מזכירים בתפילתינו תיבות והארץ אזכור לעורר הדין ב"מ כי לארץ ל"ו ישולם, אשר על כן נלע"ד לפרש הכתוב בהקדים מ"ש רז"ל דאברהם אבינו בחר הגלות לבניו כדי לפטרם מן הגהינם וידוע כשנחרב בית המקדש עשה הקב"ה חסד גדול עמנו להגלותינו ולשפוך חמתו על עצים ואבנים כמאמר רז"ל וא"כ זהו שאומר הכתוב וזכרתי את בריתי כו' שבזכות האבות אני מגלה את הבנים ואני שופך חמתי על הארץ, וזהו והארץ אזכור ואני מגלה אותם כמ"ש והארץ תעזב מהם וכו' ודו"ק. יען וביען במשפטי מאסו, אפשר לרמוז בכפל יען וביען בהקדים מ"ש בגמרא דסנהדרין שישראל ישבו בא"י שתי שנים פחות למנין ונושנתם דהיינו תת"ן שנה והנה כשתחשוב השמיטות של תת"ן