לי לישועה (על התנ"ך) קנט

שנטמאו מחמת נר שנגע במת דילמא לעולם ס"ל טומאת משקין דרבנן והאי דקאמר שנטמאו באב הטומאה היינו משום שהיה קודם הגזרה השניה שעשו המשקין תחילה אפי' ע"י שני ושלישי ולעד"ן דליכא הוכחה למימר הכי והאמת הוא דמ"ד טומאת משקין דרבנן סבר דלא היה כ"א גזרה אחת שגזרו כל הפוסל את התרומה עושה משקין תחילה ומקודם זה לא היה שום טומאה למשקין לטמא אחרים וכמו שמתבאר מדברי הש"ס ורש"י ותוס' בפסחים וכאן וממילא לא קשה קושית המחבר על הגמרא דפסחים דהוכחת הגמרא אלימא כשהוצרך רבי עקיבא לומר מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק שמן שנטמא בטבול יום בנר שנטמא במת דהיינו שנטמאו באב הטומאה מדהוצרך לומר הכי מוכרח דס"ל דהיא טומאה דאורייתא דאילו אי הוה ס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ל"ל למיהדר על אב הטומא' אפי' נטמאו בשני או שלישי היו מטמאין אחרים מדרבנן וכשתאמר שהטומאה דרבנן ליכא תו לחלק בין אב הטומאה לשני או שלישי דכשגזרו עליהם טומאה גזרו על הכל בבת אחת ולא כמו שהבין החכם הנז' שהם ב' גזירות והשתא ל"ק ולא מידי:

פרשת תזריע והתגלח הגימל גדולה היא אמצע התורה בפסוקים וכתב הרב נחל קדומים דדלית דרש משה הוא אמצע התורה בתיבות וגם וא"ו דגחון הוא אמצע התורה באותיות נמצאו שלשה אותיות גדולים הם אמצע התורה ע"ש מה שפירש ואפשר לרמוז כי אלו בג' אותיות הם גימטריא י"ג והוא גימטריא אהבה וזה נרמז תוכו רצוף אהבה דהיינו תוך התורה רצוף הם גימטרייא אהבה כדי ללמד שעיקר עבודת ה' יתברך ועשיית המצוה הוא לעשות מאהבה לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס:

פרשת מצורע וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת תמימה וכו' וכתב רש"י בפ' כי תזריע על פסוק בדד ישב מחוץ למחנה מושבו אמרו רבותינו מה נשתנה מכל הטמאים הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל עכ"ל גם ארז"ל דלה"ר הורגת שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו ואפשר כי על כן מביא ג' קרבנות שני כבשים וכבשה ביום טהרתו לכפר על הג' שהורגת הלשון הרע וכיון שהוא הפריד בין איש לאשתו גם הוא מביא שני זכרים ונקבה כנגד הג' שהרג ע"י לה"ר שלו ב' זכרים ונקבה:

פרשת אחרי מות איתא במדרש רבה הביאו הרב נח"ק כשראה איוב מיתת בני אהרן אמר אף לזאת יחרד לבי וכו' ופי' הרב דנדב אמר לאביהוא אימתי ימותו ב' זקנים הללו ואביהוא לא עשה מאומה כי אם שמע דברי נדב ואפי"ה נענש וא"כ איוב שהיה לפני פרעה כשיעצוהו להזיק לישראל ושתק גם הוא ראוי לעונש עכ"ד בקיצור, ואני עבדו ברגליו אעבורה ונוסיף נופך בפירוש סוף הפסוק הנז' שהוא ויתר ממקומו שהם אותיות יתרו דגם יתרו היה שם ושמע ואף כי בורח הוא מ"מ נראה לו לאיוב שמוכח ממיתת בני אהרן דגם יתרו חייב דהרי אביהוא מה היה לו לעשות כששמע דברי אחיו, לברוח אינו צריך כי הדברים ששמע אינם דברים המביאים לידי מעשה, וא"כ למה נענש, אלא ודאי שנענש על שלא מיחה, וא"כ יתרו ג"כ היה לו למחות ולא יספיק לברוח, וא"כ גם יתרו ממקומו יחרד ולא יועיל מה שיצא ממקומו:

ובדרך אחר אפשר לפרש ובו יתורץ מה שקשה על המדרש הנז' דפסוק אף לזאת יחרד לא אמרו איוב כ"א אליהוא בן ברכאל הבוזי והוא בהקדים מה שמדומה לי שראיתי המפרשים