לי לישועה (על התנ"ך) קנז

ומניף חבירו הויא חציצה וכו' ותירצו בתירוץ שני דהכי פירושו שאוחז הכהן הכלי מלמטה והבעלים הכלי מלמעלה דהכי אשכחן גבי בכורים כ"כ התוס' בקידושין והקשה על דבריהם הרא"ם ז"ל וז"ל אבל קשה בעיני דלמה אין תנופה בחיבורין דאי משום היכי לעביד יניח האחד ידו בשפת הכלי מלמעלה וחבירו בשולי הכלי מלמטה דאין כאן חציצה עש"ד, ולכאורה קושית הרא"ם תמוה הרבה דאם מניח אחד מן השותפים ידיו למטה מוכרח הכהן להניח ידיו למטה מידיו והויא חציצה, ומאי מקשה וכן ראיתי שהקשה הרב צרור החיים בקונטרס תוצאות חיים וע"ש שהגיה דברי הרא"ם דכוונתו להקשות דשני הבעלים יאחזו הכלים מלמעלה והכהן מלמטה עכ"ד, ולע"ד אין אנו צריכים להגיה דברי הרא"ם ופי' דבריו נראה דכך הם דכיון דחידשו לנו התוס' דאינו צריך שיהיו ידי הבעלים פשוטות מתחת הכלי ודי באחיזה בעלמא א"כ השתא דאתית להכי יאחז שותף אחד הכלי מלמעלה והאחר יאחז אחיזה בעלמא בשולי הכלי והכהן נותן ידיו בשולי הכלי ממש דבשולי הכלי ודאי עסקינן דלא יש מקום כ"א לשתי ידים, אבל מ"מ השותף האחר יכול לאחוז אחיזה בעלמא מן הצדדים כיון שהתוס' חידשו לנו שאין צריך להיות הידים פתוחות ודי בתפיסה למעלה א"כ הוא הדין למטה ודו"ק היטב:

פרשת שמיני ברש"י קח לך עגל להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה עכ"ל וכתב הרא"ם ז"ל בתוספתא בת"כ ובתנחומא וזה הטעם עצמו אמרו על העגל שהביאו הציבור וכו' אבל מ"ש להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל לא ידעתי היאך הודיע זה אם בעבור שנראה להם כבוד ה' ע"י קרבנות הללו וכו' אי הכי אפי' בלא עגל ידענו זה וי"מ וכו' ואין זה נכון דא"כ היל"ל להודיע שכבר נתכפר לו לא שמכפר לו וכו' ועוד היכן מצא זה רש"י והלא לא מצינו לרז"ל שאמרו אלא שהעגל בא לכפר על מעשה וכו' עכ"ד, והנה מבואר שהרא"ם הבין ברש"י שר"ל שבהבאת עגל זה מודיע לעולם שהקב"ה מכפר לאהרן מעשה העגל ואמטו להכי מקשה על רש"י כמש"ל אבל לענ"ד נראה דרש"י ר"ל שההודעה היא דוקא לאהרן וכי תימא היאך הודיע לו כמו שהקשה הרא"ם אם מאשר נראה אליהם כבוד ה' א"ה אפי' בלא עגל ואם בהזכרת עגל כמ"ש הי"מ הרי אינו מכוון לשון רש"י וגם אינו צריך לומר עגל אפי' פר הוינן דרשי כן וכמ"ש הרא"ם ז"ל באורך לזה נשיב שההודעה היא אומרו לך דהול"ל קח עגל וכמ"ש לישראל קחו ולא אמר לכם וכמ"ש במקומות אחרים למה אמר קח לך אלא ודאי לך להנאתך והיינו להודיע לו שמכפר הקב"ה על מעשה העגל ורש"י לא הביא דרשה זו כ"א לתרץ דיוק זה בפסוק כדרכו דאינו מביא כ"א הצריך ליישב דברי הכתוב ותו לא ומשום הכי לא הביא מ"ש המדרש בעגל של צבור שאף הוא ראה שאמרו שם שמכפר על מעשה העגל אלא כיון שלא יש הכרח מזה בפסוק כ"א דרשה ממושכל הענין לא הוצרך להביאו ודו"ק, ולפי דברי המדרש שהציבור הביאו עגל בן שנה לכפר ואהרן עגל בן בקר שהוא בן שתי שנים וכמ"ש הרא"ם לקמן ויש לחקור האם חטאת הציבור היה קל מאותו של אהרן שהביאו קרבן יותר קטן ואפשר שכיון שהחטא נחשב לפי גודל חשיבות החוטא כמ"ש רז"ל על רב לכם בני לוי וגם רב לך א"כ לגבי אהרן נחשב לו חטא יותר גדול והוצרך למכפר גדול אלא שמ"מ לקושטא דמילתא החטא של אהרן לא היה כ"א כעין שגגה ולפיכך לא עשה העגל כ"א חטאת שנקרב לגבי המזבח דמו ואמוריו והשאר נאכל ובא על שוגג לא כן עגל של הציבור היה עולה שכולו לאישים ושבאה על זדון ולא על שוגג וק"ל:

וידום אהרן, מסרה וידום אהרן וידום השמש, אפשר לפרש כמ"ש בנדרים דף ל"ט ע"ב שמש ירח עמד זבולה שמש וירח בזבול מאי בעיא והלא הם קבועים ברקיע אלא עלו לזבול ואמרו להקב"ה אם אתה עושה דין לבן עמרם (במחלוקת קרח) נצא ואם לאו לא נצא וכו' יעו"ש ואם כן כשקרח היה עושה מחלוקת כדי שאהרן לא ישמש בכהונה גדולה והיה רוצה לסלקו כדי שידום אהרן אז וידום השמש וכו' ודו"ק:

קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש וכו', תיבת קרבו יש לה שני טעמים תלשא ושני גרישין ועל חנם לא באו יחד, בהיות שני טעמים שיורו על השמחה ועל חוזק והתגברות בצווי