לי לישועה (על התנ"ך) קנה

דהיה די שיאמר ויתן שמה מים ורחצו משה וכו' וכבר היה הדבר מפורש באומרו ורחצו וכו' שהוא לרחצה, וכן מצינו בצווי השי"ת שאמר לו ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים ולא אמר לרחצה, ונראה לע"ד שבא לומר שלא נתן מים הרבה בכיור כדי מילואו כ"א לרחצה לאהרן ומשה ובניו באותו יום כדי שאל יותירו המים למחרתו ויהיו נפסלים בלינה וכמ"ש ביומא דף ל"ז במשנה שעשה בן קטין מוכני כדי להכניסו בלילה לתוך המעין כדי שיתחברו המים שבכיור עם מי המעין ולא יהיו נפסלים בלינה ומשום זה לא נתן משה כ"א שיעור לרחצה בו ביום דוקא וק"ל:

פרשת ויקרא איתא במדרש ויקרא אל משה הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי עכ"ל ופי' הרב קרבן שבת ד' ל"ז ע"ג בהקדים מ"ש בס' הכונות שבחטא העגל לוקח ממשה תתקצ"ט חלקים מקרני הוד שעל פניו ועמד על חלק אחד כי בשעת מ"ת היו לו אלף חלקים, ובמקום אחר אמרו רז"ל שאל"ף זעירא של ויקרא היא סוד רשב"י שבאותו פרק היה משה רק במדרגתו של רשב"י ואח"כ נתן לו הקב"ה בעבור החסרון זה סוד עדיים שהתנצלו מהר חורב לז"א ויקרא אל משה וקשה למה האל"ף זעירא לזה בא כמתרץ אדם זה משה שהוא סוד אדה"ר אחד מאלף מצאתי ר"ל ממה שהי' לו בתחילה לכך האל"ף זעירא וא"ת למה זה ומתרץ בשביל עון העגל ונרמז באלה שאמרו אלה אלהיך וגם בתיבת ואשה שהנשים לא חטאו בעגל ע"ש ד"ק ופירוש תיבת ואשה דחוק כי למה ענין צריכים אנו לרמוז ענין העגל באשה והלא בתיבת אל"ה בכל מקום מוזכר על ענין זה אשר על כן נלע"ד לפרשו כהקדמת הרב ז"ל אבל בדרך אחרת יותר מכוונת והוא בהקדים מ"ש רז"ל והביאו הרב הנז' בדף זה ע"א על ענין מתן תורה שהוא נישואין והתורה היא הכתובה ומשה היה הסופר ושכר פשיטי דספרא היה קרני הוד והקידושין הם השבת ולכך כתיב ויקדש אותו מלשון קידושין וא"כ עכשיו יבא על נכון כיון שטעם קרני הוד דמשה היה בשביל שכתב כתובת ישראל שהיא התורה בשביל פשיטי דספרא רבה דישראל כשחטאו בעגל הלכו להם תתקצ"ט חלקים מקרני הוד ונשאר חלק והוא באחד הנרמז באל"ף של ויקרא וא"ת למה עשה ה' ככה מתרץ במדרש ואשה בכל אלה לא מצאתי כיון שחטאו בכל אלה אלהיך אזדא לה האשה כי הן בעון העגל אותי עזבו בקשתיה ולא מצאתיה וא"כ אין לו למשה ליקח שכרו במושלם כיד המלך מלכו של עולם האלף לך במקום חלק אחד כאשר ראוי לשלם לסופר שט"ו על הכתובה אבל הניח חלק אחד דוקא נשלם לו על טורחו והתוספת לא יכון כיון שהאשה הלכה לה אחרי הבעלים כי הטעם שנתן לו הקרני הוד היה בשביל ישראל ועכשיו שחטאו נטלו ממנו תתקצ"ט חלקים ופירוש זה מדוקדק יפה בלשון המדרש ודו"ק:

ויקרא אל משה אלף זעירא וכ' בס' הכוונות הנדפס בטעם אותיות זעירות דהטעם הוא משום דכשתטול א' נשאר ויקר להודיע דלאו"ה הקב"ה נגלה להם בחצי השם כמו ויקר אלד'ים אל בלעם אבל בישראל בדיבור שלם כאב לבנו עכ"ל, ואכתי איכא למידק דלמה באה האלף זעירא אם להפריש בין אותיות ויקר לאלף ה"ה דהיה היכר בהיות אלף רבתי ולמה זעירא ונ"ל לתת טעם כמ"ש רז"ל לא בחר הקב"ה בישראל אלא בשביל שממעטין עצמם כדכתיב כי אתם המעט מכל העמים הרי דישראל הם ענוים ומשו"ה בחר בהם השי"ת וא"כ שפיר רומז חשיבותם באלף זעירא כי דין גרמא להם החשיבות שנאמר להם דיבור שלם שממעטין עצמם באלף הזאת זעירא:

וידבר ה' אליו, כתב רש"י קול לו קול אליו וכו' וכתבו התוס' על התורה והעולם מקשים היכן מצינו האי קרא קול לו קול אליו שמביא רש"י וצ"ע וי"ל דהכי קאמר ת"ל קול לו קול אליו מדהוה ליה למימר לו והיינו מפרשים אליו כמו כל לי ולו הסמוכים אצל דיבור והיה נראה שלא נאמר לו הדיבור' לכך נאמר אליו שאין לפרשו אלא שלמשה עצמו נאמר ע"כ שמעתי עכ"ל, ותימ' הוא קושית העולם דדברי רש"י הם גמ' ביומא דף ע"ב ושם פירש"י לשון הברייתא דלא כתירוצם ז"ל יעו"ש:

חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא, הנה המפרשים ז"ל דרשו סמיכות אלו הפסוקים וה' נחל