לי לישועה (על התנ"ך) קנד

ולהכינם לאשר צויתים, וזהו מן הדרך אשר צויתים וק"ל:

כי הבאת עליו חטאה גדולה, דרשו רז"ל על פסוק אל נא תהי מריבה כי ריב ומריבה זכר ונקב' ישאו להם איש ואשה שלא זכו עושים תולדות דברי ריבות פרו' ורבות וע"ז נתפחד אברהם אבינו ע"ה ואמר אל נא תהי מריבה עכ"ד, ועפ"ז אפשר לפרש שקורא לעון זה חטאה לשון נקבה כי עון זה שמור לדורות כמ"ש וביום פקדי ופקדתי וא"כ בכל דור עושה פירות ויולדת כנקבה כי מתחבר עם עונות הדור ובכל פורעניות הבא לישראל זאת היתה לפוקה עון העגל א"כ ראוי לקרות' חטאה נקבה וגדולה בעו"ה:

פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו, קשה מאי קאמר וזנו אחרי אלהיהם דלפום ריהטא נראה דהל"ל וזנית אחרי אלהיהם ולא וזנו כי הם כבר זנו זה כמה, ונ"ל לפרש הפסוק בסגנון זה שמזהיר לישראל שלא לכרות ברית עם הגוים כדי שהם לא יאמרו שאלמלא לא היה בהם ובאלוהיהם ממש ישראל לא היו כורתים עמהם ברית, ועי"ז הם טועים בעצמם ונגררים אחר ע"ז שלהם ומגדלים אותה ומזבחים לה יותר מהנהוג, וזהו אומרו וזנו אחרי אלהיהם הם בעצמם וזבחי לאלהיהם להודות ולהלל על שעם קדוש כעמו ישראל כרתו ח"ו ברית עמהם וקרא לך וכו' ונפיק מינה חורבא על חד תלת וק"ל:

פרשת ויקהל אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם, לפי דרשת הש"ס דאלה הדברים רומז לט"ל מלאכות דברים הדברים אלה הדברים ופירש"י ז"ל דאל"ה עולה ל"ו, דברים שנים, ה"א דהדברים אחת הרי ט"ל, לפ"ז קשה לשון הפסוק ויאמר אליהם אלה הדברים שהם ט"ל מלאכות הול"ל שלא לעשות אותם מהו לעשות אותם ואפשר דרמז רומז למ"ש הרמב"ם פ"ב מה' שבת דכשמחללין השבת לחולה שיש בו סכנה משתדלין שלא לעשותו כ"א ע"י גדולי ישראל וחכמיהם וכל הזריז הרי זה משובח, וזהו שאומר להם לעדה הנבחרה של ישראל אלה הדברים שהם ט"ל מלאכות אשר ציוה ה' יש עת לעשות אותם ואז תעשו אותם ע"י המובחרים מבני ישראל הגדולים והחכמים:

לא תבערו אש בכל מושבותיכם, כתב הנח"ק בשם רבינו אפרים רמז למ"ם רז"ל אין הדלקה מצויה אלא בעון חילול שבת וזהו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ע"י עון שבת עכ"ד ובזה רמזתי בכתוב אך את שבתותי תשמורו דידוע דתיבת אך למעט ואם תמעט מתיבת שבת כמנין א"ת ישאר א"ש והרצון בזה שהתיקון שלא יהיה אש אוכלת אש שורפת הוא שתשמרו השבת ואז לא ימעט במספר את, וכן עד"ז ירמוז ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וכו', ובזה נעשה את השבת ואינו מתחלק כי תצ"א אש על עון חילול שבת כי או"ת הי"א ביני וביניכם בזה דהיינו אם תשמרו שבת, נשאר בשלמותו שב"ת ואם יחללוהו אז אות בי"ת מתחלקת לשנים ונעשה שני אלפי"ן והיינו א"ת א"ש אתו עמו א"ש היא עד אבדון תאכל זה בעה"ז ושאר הגוף לא פלט ואש של גהינם מחכה לו כי על כן ושמרו בני ישראל את השבת כראוי ולא יוציא א"ת ממנו על ידי חלול שבת ותבער בם אש ה' ח"ו וזהו שאמר הכתוב אך את מיעוט את מן שבת תשמורו לא תמעטנו כ"א תשמרו השבת כראוי. פרשת פקודי אלה פקודי המשכן משכן, כתב רש"י שנתמשכן שני פעמים בית ראשון ושני, והרב בעל הטורים רמז דמשכ"ן גימט' ת"י כנגד ת"י שנים שעמד בית ראשון, ולי נראה להוסיף כי המשכ"ן עם ה' אותיות הוא גימט' ת"ך כנגד ת"ך שנים שעמד בית שני וק"ל:

וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו וכו' יש לדקדק אומרו ויתן שמה מים לרחצה ואח"כ ורחצו ממנו דנראה כמו שפת יתר תיבת לרחצה