לי לישועה (על התנ"ך) קנא

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך וכו', עיין מ"ש ה' נחל קדומים שעשה סמוכין סוף פ' תרומה בתיבת נחשת ואתה לרמוז דמשה היה נשמת נ"ח ש"ת ואתה ר"ל שלשתן אחד עכ"ד ז"ל, ויתכן להוסיף דתיבת שמ"ן ר"ת ש"ת מש"ה נ"ח, עוד אפשר לרמוז על מ"ש הרב הנז' שהמדליק נרות בשבת וזהיר במצוה זאת הויין ליה בנים בכי תורה וכיון שכל תלמיד חכם יש בו ניצוץ ממרע"ה זהו אומרו יקחו אליך אל משה ממש ע"ש דר"ת שמ"ן זי"ת הוא מדליק "נר "שבת "זרעו "יזכה "תורה:

ואתה תצוה, איתא במדרש רבה ואתה הקרב אליך הדא הוא דכתיב לולי תורתך שעשועי וכו' כשאמר לו הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע למשה אמר לו הקבה"ו תורה היתה אצלי ונתתיה לך שאלמלא היא אבדתי את עולמי ע"כ, וקשה דמאי אומר לו הקבה"ו תורה היתה וכו' דודאי משה הרע לו לאבד מצות כהונה האף אמנם שקבל את את התורה רוצה היה ליקח מזה וגם מזה כי טובים השנים, ונ"ל לפרש כמ"ש בפרק קמא דאבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים וזה"ד שקשה לו למשה רבינו לאבד מצות כהונה דהיינו העבודה דבר שהעולם עומד עליו נהי שהתורה עמוד העולם וגם כן גמילות חסדים ושניהם היו ביד משה רבינו ע"ה אפ"ה הוא היה רוצה לאסוף השלשה עמודים להיות צדיק יסוד עולם, לזה השיב לו הקבה"ו תורה היתה שלי ונתתיה לך שאלמלא זה אבדתי את עולמי, וא"כ כיון שיש לך התורה שהיא קיום העולם, ואלמלא היא נאבד העולם הרי היא שקולה כהני תלת סמכי, והיא תחת שלוש ותו לא צריכת לעבודה ודו"ק:

ברש"י לקח פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא מר עכ"ל, וכתב הרא"ם וז"ל כי פר כמו עגל בלא זכר שנה וכו', ולכאורה קשה דבפ' שמיני כתב הרוא"ם משם ת"כ דעגל סתם בכל מקום הוא בן שנה וא"כ קשה אומרו בכאן בלא זכר שנה דמשמע הא אם היה אומר עגל סתם בלא זכר שנה הו"ל כאילו אמר פר ועיין מה שהקשה הרב אוצרות חיים בקונטרס תוצאות חיים על דברי הרא"ם האלו ונלע"ד דפי' דברי הרא"ם אינו כמו שנראה לכאורה וכמו שפי' הרב הנז' אלא כוונתו דפר היינו עגל דמין אחד הם ואין ביניהם כ"א השנים וא"כ כשלא תזכור שנה בענין הרי הם אחד וזהו שאמר כי פר היינו עגל בלא זכר שנים בענין ודו"ק, ולכאורה קשה ע"ד רש"י בכאן ממ"ש בפרשת שמיני על פסוק קח לך עגל שפי' להודיע שמכפר לו על מעשה העבר והלא מכאן נראה שבפר זה מכפר על העגל וא"כ למה עוד צריך בפרה אחרת ואפשר דפר זה שהקריבו משה היה התחלת הכפרה כדי שיהיה אהרן כדאי להקריב קרבנו בעצמו ולכפר בידו על עון העגל לגמרי ויתכן שלזה אמר הכתוב אחד שעדיין יצטרך להביא אחר להשלים הכפרה וק"ל:

איתא במדרש תנחומא הביאו ה' דבש לפי ערך ישראל, הרש שבישראל שקול כאליהו שנאמר ראשך עליך בכרמל הדל שבישראל שקול כדניאל שנאמר ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים אמר להם הקב"ה לישראל אני אסור בשתי ריצות שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ונאמר וירץ אברהם מפתח האהל עכל"ה, ופירש בו החה"ש כה"ר שמואל הכהן נר"ו דידוע שהקב"ה מטה כלפי חסד עם ישראל וכשאדם מישראל שקול במצות ועבירות מטתו לצד החסד וחשוב כאילו רובו זכיות וז"ש המדרש הרש שבישראל עני שבישראל שהוא שקול במצות ועבירות והוא עני אין לו פרנסה בא הקב"ה ומטה כלפי חסד ומרחמו ומפרנסו כמו שפרנס לאליהו ע"י העורבים, והדל שבישראל הוא החולה כמ"ש אשרי משכיל אל דל שהוא שקול במצות ועבירות, בא הקב"ה ומטה כלפי חסד ומוציאו זכאי מדינו כי ידוע שדנין לחולה ומצילו הקב"ה כמו שהציל לדניאל מגובא דאריוותא, וכי תימא למה זה ועל מה זה הקב"ה מטה אותם כלפי חסד לזה אמר מלך אסור ברהטים בשתי ריצות שרץ אברהם האחת שרץ אל הבקר לפרנס אורחים ובזכותו הקבה"ו מפרנס לרש הנז' והריצה השניה וירץ אברהם היתה כשהיה אברהם חולה כמ"ש רז"ל ובזכותו הקבה"ו מכפא לדל שבישראל דהיינו החולה, וטעם שאמר זכות שני ריצות ולא אמר מפני גוף