לי לישועה (על התנ"ך) קמט

לשני בני אדם שעלו לבימה אחד שמכר בנו של מלך ואחד שזרק אבן באיקונין של מלך אותו שזרק אבן באיקונין של מלך לוקה קטפורס (מכות) ואותו שמכר בנו של המלך משלם ד' מאות לרבו לכך כתיב ה' בקר עכל"ה, וכולו מקשה מה זה שקורא חמשה בקר מיתת אבותינו במדבר, והרב ידי משה פי' שישראל עלו חמושים על כן קורא אותם חמש או שירמוז על מיתת ה' צדיקים משה אהרן מרים נדב ואביהו עיין שם וכל זה דחוק, וגם קשה מה שאמרו לפי שגנבנו שור שהוא יוסף כמו שכתב המפרש למה שלמו על השור ה' בקר ועל העגל שלמו ארבע דוקא הלא עגל אינו שה, ועוד קשה מה שאמר וכשגנבנו ליוסף וכתב המפרש שזהו דבר אחר תקשה ליה דארבע מאות שנים נראה תשלום שה ולא שור ויוסף נקרא שור, ועוד קשה הלא ממכירת יוסף לא היו ד' מאות שנים עד שיצאו ממצרים אלא מלידת יצחק:

ולתרץ כל זה נ"ל לפרש בדרך אחר דמ"ש לפי שגנבנו שור ועשינו עגל כולו ענין אחד וקאי על מעשה העגל לפיכך ה' בקר שלמנו תחתיו הכונה על העגל שלמנו ה' בקר, והכי ה' פעמים שסרחו ישראל במדבר והית' בהם מיתת חרב או מגפה, אחת במעשה העגל עצמו, ושנית במתאוים שלישית במרגלים ויעפילו לעלות אל ראש ההר שנא' ויכום ויכתום עד החרמה, רביעית במעשה קרח, ה' במעשה השטים, ומי גרם כל זה מעשה העגל שירדו ישראל ממדרגתם, שאם היתב להם אותה המעלה שקודם העגל לא היו חוטאים בודאי ולא היו מתעכבים במדבר, והד' צאן תחת השה הוא על יוסף ואע"פ שבתחלה קראו שור גם נקרא שה כמ"ש נוהג כצאן יוסף ויוסף היינו ישראל וישראל נקראו שה פזורה, ובעון מכירתו גלו ישראל תחת ד' מלכיות, והד"א חולק על זה ואומר שעונש מכי' יוסף הי' גלות מצרים ד' מאות שנה ומכח שלא נגמרו הוא שגלו ישראל בד' גליות אחרות וכמ"ש רז"ל שבשביל שיצאו ישראל ממצרים קודם זמנם הוצרכו לחזור בגליות האחרות, ועפ"ז בא על נכון מ"ש אח"כ המדרש ולמה השור נותן ה' ובשם דוקא ד' מפני שהוקשה לו הדבר שבעון יוסף יהי' הפורעניות ד' ולא ה' כדין שור שהוא נקרא שור, על זה משיב זיל בתר טעמא, למה השור העונש בו מרובה, בשביל פרהסיא, והרי זה דומה למשל שאחד מכר בנו של מלך ואפי"ה לא נתן כ"א ד' מאות בשביל שהיה בצנעא ולא הי' בו פרסום א"כ ה"ה ביוסף שנמכר בסוד ובצנעא לא נתנו העונש של השור כיון שלא היה בפרהסיא לא כן מי שזרק אבן לאיקונין של מלך כמו ישראל שעשו העגל לדמותו לשור של המרכב' זה הי' דבר של פרסום ופרהסיא ועל כן נענשו בחמשה בקר, וא"כ יש לנו לחלק בין יוסף שאף על פי שנקרא שור אינו מן הראוי לענוש כ"א כמו שה ובין העגל שהוא ג"כ שור ראוי לענוש עליו ה' בקר דזיל בתר טעמא וכמ"ש במשל. אם כסף תלוה את עמי, כתב רש"י ז"ל עמי ונכרי עמי קודם, וכתב עליו הרא"ם וז"ל במכילתא וכגון שהכותי בנשך דאל"כ ל"ל קרא וכי תעלה על דעתך שישוה הכותי לישראל וכן פסק הרמב"ם וכו' אבל אכתי איכא לאקשויי ל"ל קרא תיפוק ליה מנבלה דאמר קרא לגר אשר בשערך או מכור לנכרי ודרשו רז"ל בפסחים להקדים נתינה לגר למכירה לכותי וכו' וצ"ע עכ"ל, ולכאורה נלע"ד לתרץ דאצטריך קרא להלואה מפני שיש מצוה להלוות לכותי ברבית ומנאה הרמב"ם בכלל מ"ע, וא"כ לא היינו לומדים מנבלה דליכא מצוה במכירה לכותי וכעת נראה ברור:

פרשת תרומה ויקחו לי תרומה, איתא במדרש הביאו הרב פני דוד ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה וכו' דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה ונתנו לישראל ע"י משה שהן מנין תורה וא"ת אינם אלא תרי"א ב' היכן הם לגמור תרי"ג, אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ותרי"א אמר למשה שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם עכ"ל:

ולכאורה יפלא מה שייכות לזאת הדרשה על התורה עם פסוק ויקחו לי תרומה וכמ"ש הרב פני דוד וע"ש מ"ש ייתכן כי תרומה כשתסיר ממנו מ' כמנין ל"י ישאר תורה וזהו