לי לישועה (על התנ"ך) קמז

שם שם לו חק ומשפט וכו', כתב רש"י ז"ל שבמרה נצטוו ישראל במצות שבת פרה ודינין יעו"ש, והנה שם ר"ת "מצות "שבת חק היינו פרה שנקראת חקה, ומלת לו יתפרש על מרע"ה שהוא דוקא ידע סוד הפרה כנודע וזהו ל"ו ח"ק כלומר אותו הח"ק שנודע לו לבדו, ומשפט היינו דינים וקל להבין:

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הקשה בס' דרשות הר"ן ז"ל בשם הראשונים דמה זה אומר הכתוב אחר שתשמע לכל המצות והישר בעיניו תעשה והאזנת וכו' אז לא יתן לך כל המכות אשר שמתי במצרים ומהיכא תיתי שפורענות גדול כאותו שבא למצרים על רשעותם המופלא יהיה באפשר להביא על צדיקים גמורים ושלמים והלא אם לא היו כ"כ צדיקים אלא היו בינונים או אפי' רשעים קטנים לא יוצדקו אותם הפורעניות הקשים עש"ב, וכדי שלא יקשה קושיא זאת יתכן לפרש כוונת הכתוב כך אם תהיו צדיקים וישרים אז לא אצטרך להגלותכם בתוך העמים כמו שהייתם במצרים ולא אצטרך אח"ך להשים על שום אומה המחלה והמכות אשר שמתי במצרים כדי שישלחו אתכם מתוכם וזהו אומרו לא אשים עליך כמו בשבילך ועל סיבתך כי לא תהיו בגלות כלל שהרי במצות התורה שאני נותן לכם אני מרפא אתכם ואין אתם צריכים להיות בכור הברזל להיות זכים וברים שהרי בקיום התורה והמצות תקנו כל השלמות האפשרי:

כל המחלה וכו', אפשר לפרש כמ"ש הרב ש"ך הביאו הנח"ק פ' בא על פסוק וידעתם כי אני ה' אלהיכם כי אלהים בחינת דין והוסיף א' ונעשה אני ה' פ"ז א' נוסף ע"ש אלהים שהוא גימ' פ"ו ובזה היתה הגאולה, וז"ש וזה לך האות עש"ב וזה אומר בכאן הענין עצמו שאני ה' שהוא א' יתר על רפאך בדרך זה דשם אלהים במילוי יודין ידוע שעולה ש' ורפאך הוא ש' וא' יתר וא"כ אחד יתר על שם אלהים במילוי והיינו אני ה' ממש שהוא א' יתר על אלהים פשוט ב"ן במילוי כדי לרפאתך מוסיף א' ודו"ק:

ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וכו', קשה למה כפל הכתוב לומר שקראוהו מן הלא כבר נאמר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא וכו' וא"כ נראה זה הפסוק יתר ואפשר ליישב כמ"ש קודם ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם לחם יומים וכו' ואח"כ אומר ויקראו בית ישראל שמו מן אעפ"י שביום השבת המן היה בידם שני ימים ומן הראוי שיפסיד ויבאיש או לפחות יפסיד טעמו לזה בא ללמד ויקראו בית ישראל את שמו מן אפי' אותו שאכלו ביום שבת היה שמו מן ולא זו בלבד אלא טעמו כצפיחית בדבש שנתוסף בו מתיקות ביום השבת ועוד אפשר לומר דבית ישראל היינו הנשים כשראו שלא הצטרכו להכין תבשילים לשבת מפני שכל תבשיל שירצו לעשות לשבת היה די להם במחשבה בשעת אכילת המן ולא היה להם צורך להכין שום דבר אז אמרו בית ישראל דהיינו הנשים זהו מן ודאי כמו שקראוהו האנשים וכמש"ל:

ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ידוע דפרי החג הם להכניע שבעים שרים ושרו של עמלק שולט עליהם ואמרו רז"ל דבכל יום של סוכות מכניע עשרה שרים בהקפת התיבה שס"ת בה ונקדים עוד דפרי החג חשבונם י"ד בכל יום כשתמנה עמהם חשבון הימים דהיינו יום א' וי"ג פרים עולים י"ד ויום שני עם י"ב עולה י"ג וכן על זה הדרך כל שאר הימים וזה נרמז בפסוק הנז' כי יד על כ"ס י"ה אותיות סכ"ה יו"ד דהיינו עשרה בכל יום של סוכה נכנעים השרים וזוהי מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי יד ה' היתה בם להומם ולאבדם, פרשת יתרו וישמע יתרו, כתב רש"י שבע שמות נקראו לו יתר יתרו וכו', יתר על שם שיתר פרשה אחת וכשנתגייר הוסיפו לו וכו' אות על שמו ונקרא יתרו וכו' ע"כ והקשה הרא"ם ז"ל דכיון דכשנתגייר הוסיפו לו אות על שמו א"כ לא נקרא יתר ויתרו במצב אחד וכשנקרא יתר לא נקרא יתרו כמו שמצינו באברם אברהם וא"כ לא הול"ל שבע שמות נקראו לו כי לא היו כי אם ששה והניחו בצריך עיון ע"ש: