לי לישועה (על התנ"ך) קמו

וגורם לשכי' שתסתלק ח"ו מישראל וזה אומרו בשבח בנים ובנות כדי שלא תסתלק השכינ' מישראל, וכדי שתשאר השכי' עמהם היו מולידים בנים ובנות :

ימינך ה' תרעץ אויב, יתכן שנרמז בכאן מ"ש רז"ל דפרעה היה לו ג' יועצים איוב יתרו בלעם שהם ר"ת אויב ותיבת תרעץ חוץ ממשמעותו היא אותיות עצ"ת רי"ש ויהיה פירושו שהפר הקב"ה עצת שלושת יועצים של פרעה ואות רי"ש במילואו היא ר"ת "רץ "יעץ "שתק כמ"ש חז"ל דיתרו רץ וברח לארץ אחרת ובלעם יעץ ואיוב שתק:

נורא תהילות עושה פלא, ארז"ל שמי שאומר שירה על הנס נעשה לו נס אחר בזכות השירה ובזה נפרש הכתוב נורא תהילות כשהוא נורא לבני אדם ומציל אותם והם מודים ומשבחים ואומרים תהילות אז עושה פלא פעם אחרת, ובאופן אחר יכולין לפרש כדכתב רש"י יראוי תהילות כי לך דומיה תהילה וזהו נורא תהילות והטעם הוא משום שהוא עושה פלא דאדם אינו משיג בלשונו ליתן נו תודה בערך החסד שקבל שאילו היו הדברים על פי הטבע יכול האדם להעריכם ולידע כמה שוה החסד ההוא ולשבח כפי ערכו אבל כשעושה פלא דבר שאינו בטבע לא יש הגיון טבעי להעריכו ולשבחו כראוי משום הכי מתיירא להלל ולהודות עליו מחוסר דיבור המספיק שיהיה שוה לפעולה וזהו נורא תהילות וטעמו כי עושה פלא ואין בנו יכולת להעריך הפלא:

ה' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה, מדרש הובא לעיל, עוד נ"ל לפרש במ"ש המדרש ) שביציאת מצרים היה קטרוג למעלה באומרם מה אלו עובדי ע"ז אף אלו וכו' והי"ת דחה אותם בקש כמ"ש רז"ל שאמר לשטן השמת לבך אל עבדי איוב ואדביני ביני טיבע את מצרים בים ומפני זה יבוא על נכון שאמרו בכאן ה' ימלוך לעולם ועד דמזה ניכר שה' מלך שאעפ"י שהיו מקטרגים יכולל עליהם בלי שום טענה כמלך השליט ואין עוד מלבדו וק"ל, ושמעתי מהנו"ח בהר"ם הכהן נר"ו שפירש כוונת המדרש כמ"ש רז"ל דפרעה היה עושה עצמו אלוה וע"י שבא בים ואמר ה' מי כמוך כמ"ש רז"ל המה ראו וכל העולם הסכימו שה' ימלוך ולו נאה המלוכה:

שם שם לו חק ומשפט וכו' דרשו רז"ל שבמרה נצטוו שבת ודינים ופרה אדומה, וכתב הרב קרבן שבת דף ל"ה ע"ב וז"ל, ודע עוד מ"ש פה קדוש שלכך נק' קליפת נוגה פרה אדומה לפי שהיא פעמים מטהרת את הטמא כשהטוב מכריע הרבה ולפעמים להפך שמטמאה את הטהור כשהרע מכריע כי ידוע שקליפת נוגה היא היתה קרובה אל הקדושה והיא חצי טוב וחצי רע החצי שבפנים הפונה אל הקדוש' הוא טוב וחלק שמבחוץ הוא רע וכו', והנה מה שנתוסף ונדבק מטוב של נגה אל הקדושה זהו תוספת שבת כי נוגה שליטתה כל ימי החול ונקרא מוסיף מחול על הקדש, ודע יותר בבירור שהכונה היא נק' בזוהר טיקלא המכרעת שהיא המאזנים שלמעלה שהיא חציה טוב וחציה רע ולפעמים מכריע הטוב שבמאזנים את הרע ע"י מעשה בני אדם, וחוזר הרע להיות טוב ומזה באים השרים, ונ"ל שלכך ציוה הקב"ה שתי מצות אלו שוים בעניניהם שהם שבת ופרה במרה כי כמו הפרה לפעמים מטהרת את הטמאים ולפעמים להפך כך שמירת שבת הוא כי מי ששומר שבת ומוסיף מחול על הקדש גורם שמטהר הטמא ולהפך גורם שמטמא ח"ו הטהור ולכך נ"ל שלא תקנו חז"ל שיעור לתוספת זה כדי שכל אחד יוסיף מה שירצה וכו' עכ"ל בקיצור קצת:

והנה הרב לא נתן טעם למה נצטוו במרה ולא במקום אחר וגם לא נתן טעם כ"א לשבת ופרה אבל לא לדינים, ונלע"ד ליתן טעם לדברים אלו ראשונה הדינים נ"ל שדומים ג"כ לשבת ופרה בהקדים מ"ש הרב הנז' דף ל"ז וז"ל ודע כי תרי בתי דינים רעים הם מאדי"ם ושבתא"י כנז' בזוהר כי תצא ובתיקונים ועיין בפי' יואל משום שיש צ"ה כוחות הטומאה במאדים והן מנין מאדים והן סנהדרין שבטומאה ע"א סנהדרי גדולה וכ"ג סנהדרי קטנה ושכינה על גביהן כנגד צ"ה כוחות הטומאה וכולם נכללים במאדים צ"ה כוחות וכולם שופכי דמים, אבל סנהדרין שבקדושה נקראים יפה עינים ולכך נאמר בדוד אדמוני עם יפה עינים וארז"ל הלך אחר ב"ד יפה וכו' עש"ב, וא"כ בדינים ג"כ יש בהם צ"ה כוחות הקדוש' ונקראים יפה וצ"ה דטומאה שצריך ליזהר מהם מפני שמטמאים והרי מעין קליפת נוגה שבת ופרה, וזה הוא הטעם למה נצטוינו במרה כי שם המים מרים ונמתקו אח"ך מעין ענינים אלו המהפכים מטומאה לטהרה וכעין קליפת נוגה העתיד' ליטהר ולחזור לקדושה כנ"ל נכון: