לי לישועה (על התנ"ך) קמה

לא דברו נכונה כי היה להם להבין שהיסורים שבאו עליו היה מפני ישראל שהקב"ה א"ל תחרישון. ובדרך אחר אפשר לפרש דהדברים מגיעים למ"ש הזוה"ק על פסוק מה תצעק אלי ופירשו המקובלים דהיו צריכים להתפלל אל מדה עליונה וזה יתכן דנרמז בתיבת מ"י מי יתן החרש הרומזת להנה והיינו ותהי לכם לחכמה וד"ל וא"ש ההי"ב:

אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, יש לרמוז בהקדים מ"ש מהר"ש מאסערופולי ז"ל בפרח שושן על מדרש ובני ישראל יוצאים ביד רמה פרמה עבד להו עכ"ל המדרש ופי' הרב הנז' שפרעה היה נאחז בשבעים ואחד צירופי אלהים שהם שנ"ה אותיות כמנין פרעה וישראל היה להם מ"ט צירופים שבהם כמה אותיות אלא שמרע"ה הסיר מפרעה י"ו צירופים שבהם אותיות פ' וכמ"ש ומשה היה בן פ' שנה שלקח שמונים מן שנ"ה אותיות של פרעה ונשאר לפרעה דוקא אותיות רע"ה וכמ"ש כי רעה נגד פניכם וכו' וזהו אומרו פרמה עבד להו שהוסיף פ' עם רמה ונעשה פרמ"ה וזה היה ע"י י"ו צירופים גימטריא בי"ד וזהו ובני ישראל יוצאים ביד רמה ע"ש בדברי הרב באורך וזה יש לרמוז אשירה לה' כי גא"ה גא"ה גימטריא י"ו ובזה סוס ורוכבו רמה בים שהוסיף גאה גאה על רמה ובזה סוס ורוכבו טבעו בים ולרמוז שמדבר על צירופי אלהים תמצא ראשי תיבות כי גא"ה נא"ה סוס גימטריא אלהי"ם פ"ו וסופי תיבות גימטריא פ' לרמוז שפ' אותיות נתוספו לישראל מצירופי אלהים ובזה ניצולו:

ולפי דברי הרב הנז' תמצא שפרעה היה לו כ"ב צירופי אלהים יותר על ישראל גימטריא טובה וכשיצאו נטלו ממנו חיותו והניחו לו דוקא כמספר אותיות רע"ה ויתכן שענין זה רמז יוסף לאחיו במצרים כי ידוע שהאבות סימן לבנים וכמ"ש במדרש שכל המאורעות שארעו לאבות היו רמז למה שיקרה לבנים וכמ"ש שם שאמר הקב"ה לאברהם לך למצרים וכבוש הדרך לבניך וכו' יע"ש הענינים הדומים מן מאורעות האבות למה שקרה לישראל אח"ך וא"כ אפשר שיוסף מתחילה ההוא אמר לאחיו חי פרעה אם תצאו מזה החיים של פרעה אתם צריכים להוציא מזה אבל דוקא בבא אחיכם גימטריא פ' עם התיבה דהיינו משה בן פ' שנה ואח"כ א"ל שלמתם רעה תחת טובה דהיינו כ"ב צירופים היתרים לפרעה ותניחו לו רע"ה אותיות וזה היה ע"י גניבת הגביע גימטריא פ' ג"כ ויתכן שזהו שאמר משה להקב"ה כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם כזה דר"ל כבר נטלתי הפ' מפרעה ונשארו אותיות הר"ע וא"כ למה לא תוציאם תכף ממצרים למה זה שלחתני הלא שלחתני ליקח ממנו פ', ומאז דברתי אל פרעה כבר נעשה ענין זה:

זה אלי ואנוהו, איתא במדרש הביאו הרב נח"ק פרשה זאת וז"ל הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות עכ"ד ע"ש מ"ש פי' ונ"ל לפרש בהקדים מ"ש בשמות רבה פ' זו וז"ל רבי יהודה אמר מי אמר קילוס להקב"ה התינוקות שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור שהם מכירים להקב"ה כיצד כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד היתה יוצאה לשדה ויולדת שם וכיון שהיתה יולדת עוזבת הנער ומוסרת אותו להקב"ה ואומרת אני עשיתי את שלי אתה עשה את שלך, א"ר יוחנן מיד היה יורד הקב"ה בכבודו וחותך את טיבורן ומרחיצן וסכן וכו' ויניקהו דבש מסלע והיו גדלים בשדה שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך וכו' וכיון שהיו גדלים היו הולכים לבית אביהם והיו שואלים להם מי היה זקוק לכם והיו אומרים להם בחור אחד נאה ומשובח היה יורד ועושה לנו כל צרכינו שנא' דודי צח ואדום דגול מרבבה וכיון שבאו לים היו אותם תינוקות שם והם ראו להקב"ה בים התחילו אומרים לאבותיהם זה הוא שהיה עושה לנו כל אותם הדברים שנא' זה אלי ואנוהו עכל"ה:

ובזה בא על נכון לשון המדרש הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה ובים סוף נגלה עליהם הקב"ה כבחור נוצח מלחמה, אף ערשינו רעננה זהו בשבח שהיו משבחים בנים ובנות שנתגדלו בשדה ושהכירו להקב"ה ואמרו זה אלי ואנוהו כמש"ל בחור אחד נאה. ובדרך אחר אפשר לפרש כמ"ש רז"ל דמי שאינו עוסק בפו"ר גורם לשכי' שתסתלק מישראל ח"ו דהשכינה אינה שורה בפחות מכ"ב אלף ואם היו ישראל פחותין א' הרי זה לא עסק בפו"ר