לי לישועה (על התנ"ך) קמב

אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' ביד חזקה ובזרוע נטויה וכו' כי תיבת הנס"ה גימטריא ק"ך כנגד צירופי אלד'ים והפלא הוא כי פרעה יונק דוקא מן ה"ן צירופים וישראל מס"ה וזהו הנס"ה, וה' בא ולקח גוי מקרב גוי שהיו כמעט שקולים, ואדרבא ישראל לא היה להם לבדם כי אם מ"ט צירופים אלא שהקב"ה הוציאם ביד חזקה דהיינו י"ו צירופים מן הק"ץ שהמתיק משה, וגם בזרו"ע נטוי"ה שהם גימ' שכ"ה אותיות של ע"א צירופים שהי' לפרעה יניקה בהם, ועוד ד' כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה שבו המתיקם ועשה שיגברו הרחמים להוציא את ישראל ממצרים ודו"ק היטב, ובזה אפשר לפרש מ"ש במדרש רבה ויהי בשלח פרעה אמר ו"י וכו' ד"א משה אמר ו"י וכו' דהיו שניהם רומזים לי"ו צירופים אלד'ים שנתמתקו שבכחם יצאו ישראל ממצרים החודש הזה לכם, איתא בפסיקתא רבתי פ' ט"ז אות י"ח החודש הזה לכם מסור הוא לכם אריב"ל למלך שהיה לו אוכלוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אוכלוגין שלו א"ר יוסי בר חנינא למלך שהיה לו שמרין (פי' סוכה שבכרם) כיון שעמד בנו מסר לו שמרין שלו א"ר אחא למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסר לו טבעתו א"ר למלך שהיו לו אוצרות וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות א"ר חייא בר אבא למלך שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנתו ורבנן אמרין לרופא שהיה לו נרתק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו את נרתקו ולשון זה הוא בירושלמי פרק קמא דר"ה דף ד' ע"א ועיין מה שפירש הרב קרבן העדה שכל מה שאמרו האמוראים פירש אותם על המתנות שנתן הקב"ה לישראל ע"י נתינת התורה ודבריו יש להם מקום על הירושלמי אשר לא סמכו האמוראים דבריהם על פסוק זה של החדש הזה לכם כי לא נזכר שם פסוק זה כלל אבל בפסיקתא שהביא דבריהם על פסוק הנז' לא יכונו פירושיו כי למה ענין הביאו פסוק זה אם לא דכולהו אמוראי אומרים דבר השייך לחידוש הלבנה ולא על חשיבות התורה וישראל ע"כ נלע"ד לפרש דבריהם דכולהו קאי על מתנה זו של קידוש הלבנה והחכמות התלויות בענין אשר עליהן נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים וכל אחד מהחכמים הביא חשיבות אחד נוסף על חברו זה יצא ראשונה למלך שהיה לו אוכלוגון שהוא מורה השעות וזה פשוט שהלבנה דומה לאוכלוגין לחשוב חדשים ויום ולילה ואח"כ אמר ר"י למלך שהיה לו שמרין שהוא סוכה הנעשה במקום גבוה בכרם לשומרו מן הגנבים (וכמ"ש הרב קרבן העדה) וכיצד ישמרוהו באישון לילה ואפילה אם לא היתה עולה מאור הלבנה ובא רעהו וחקר עוד זאת שבח הלבנה אשר דומה למלך שהיה לו טבעת וכמו שצריך בכל אגרותיו ושטרותיו לחתום בטבעת כן הדבר הזה צריך לכתוב יום החודש שנכתב והרי הלבנה כמו הטבעת שחותם בה המלך דבכל מקום מזכיר ימי החודש ורב אמר דעדיפא מינה למלך שהיה לו אוצרות דהיינו אוצרות בר ולחם ומזון כל מין תבואה שאלמלא הלבנה לא היו גדלים כמ"ש רז"ל וממגד גרש ירחים שהלבנה מבשלת התבואה והיא הגורמת אשר ימלאו אסמיך שבע ור' חייא בר אבא אומר צא זו בלבד שהיא מרטבת התבואה כי כמה ענינים תלויים בה כמו עליית וירידת מ' הים בכל ששה שעות וכמה ענינים אחרים התלוים כמו קביעות המועדי' אשר סך הכל יצדק לקוראם כלי אומנתו של מלך ורבנן אמרי הלא יש בה סגולת מלכים שהיא נרתק של רפואות וידוע שבלבנה תלוי כבדות וקלות החולאים וכאשר יעבור רבוע הלבנה בדבר אחד הנה הוא יותר חזק ובריא וכמו שהזכיר הראב"ע לענין המילה שהיא לשמונה ימים עד שיעבור הריבוע ודבר זה ודאי על כולם כי גם חיות אדם ורפואתו תלויים בו לפעמים ודו"ק:

החדש הזה לכם, רמז כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא החדש הנה כ"ט י"ב עם הד' אותיות עולה מ"ה כמנין שם הוי"ה דאלפין שעולה מ"ה ומילוי דמילוי כזה וא"ו דל"ת אל"ף אל"ף וא"ו אל"ף עולים תשצ"ג בדקדוק וידוע כי בכל חודש שולט צירוף אחד מי"ב צירופי הוי"ה ב"ה:

ברש"י עד בכור השבי, למה לקו השבוים כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם המפרשי' תמהו על מה שפרש"י פסוק בכאן שלא נכתב בפי' זו והרא"ם ז"ל וה' דב"ט ושפתי חכמים תירצו דהוצרך רש"י לזה מפני שבכאן לא נזכר כי אם בכור השפחה יע"ש דבריו ועוד עיין בעמר נקי לר' עובדיה מברטנורא על רש"י ושם הביא פירוש מרב אחד שהיה סומך לשון זה לאותו שלפניו והיה קורא עד בכור השבי העי"ן בצר"י ע"ש וכל זה דוחק גדול ולא זכיתי שיתישבו הדברים בדעתי הקצרה כי איככה אוכל להבין שרש"י יביא פסוק מפ' אחרת ויציין בו כדרך שמציין לנכתבים במקומם ממש ואם היה