לי לישועה (על התנ"ך) קלט

רש"י ויתכן לומר דרמז דבר נסתר כדרכו במקומות אחרים והוא דשם שד"י עולה גימ' ע"ב רי"ו כ"ו שהם ג' שמות הקודש הרומזים לג' ספירות חג"ת שהם מתכנים באברהם יצחק ויעקב והנה רש"י כלל ה אבות ביחד לרמוז שבכללם הם עולים מספר שד"י דהם רומזים לחסד בשם ע"ב לגבורה בשם רי"ו לת"ת בשם הוי"ה ב"ה העולה כ"ו וכן אתה מוצא שאותיות חג"ת עם הג' אותיות עולים כמנין האבו"ת בדקדוק וזהו שרצה לרמוז רש"י ז"ל וארא אל האבות באל שדי כי הם רומזים זל"ז:

הוא אהרן ומשה אשר וכו', במדרש רבה איתא הוא אהרן ומשה הם המדברים עכ"ד ועיין מ"ש נח"ק ויתכן לפרש כי תמה בעל המדרש שהקדים אהרן למשה, ואח"ך אמר הוא משה ואהרן ורצה לרמוז ענינם עפ"י הסוד דאהרן שהוא כהן אחוז בצד ימין ומשה לוי בדין ותיבת הם המדברים רומזים לשמות הוי"ה אלהי"ם במילוי רחמים ודין דהם הוא שם מ"ה המדברים גימ' מילוי שם אלהים דיודין עם הכולל, ובזה מפורש הטעם למה קדם שם אהרן בענין זה וא"ת למה אח"ך מקדים משה לאהרן הלא יש טעם נכון לזה בהיות משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא, וכמ"ש בס' גולל אור ערך משה וז"ל בקיצור, תורה היתה שלי ונתתיה לך ומההוא טעמא שנתתיה לך שאתה והתורה משורש אחד שהוא יסוד אבא שהוא תוך ז"א א"כ אתה הוא שושבינא דמלכא וכו' א"כ משום הכי צריך שיהיה אהרן שושבינא דמטרוניתא וכו' ע"ש, וא"כ לפי זה שפיר קאמר הוא משה ואהרן כי במדרגה זו הוא הרומז לשם הוי"ה כידוע שייך למשה והוא קודם לאהרן לענין זה ונרמז בשם אלהי"ם אבל לעיל שאומר על אהרן שהיה כהן ואז נרמז בחסד אמר הוא אהרן תחילה וכל ענין זה נרמז בתיבות הם המדברים שחשבונם שם הוי"ה ואלהים במילוי ודו"ק וא"ש ההי"ב:

כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני, כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך וכו' כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר וכו' עודך מסתולל בעמי וכו', כתב רש"י זלה"ה וז"ל את כל מגפותי למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות עכ"ל ונתחבטו המפרשים בדבריו והגידו דבריו כמ"ש בשפתי חכמים ונח"ק ואולם לקיים הנוסחא נלע"ד לפרש בדרך זה דהתראה שאמר הקב"ה למשה באלו הפסוקים לא קאי על מכת ברד דהתראת הברד מתחיל מפסוק עודך מסתולל וכו' הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד וכו' אלא התראה כללית היא כמו שאמר בתחילה הנני הורג את בנך בכורך וזהו אומרו ואך אותך בדבר וכו' דאינו ענין לכאן ג"כ ועל כן כתב רש"י ז"ל דעסיק במכת בכורו' וכי תימא מנ"ל דשקולה ככל המכות ומנין ליה דקאמר דקאי על מכת בכורות יש לתרץ בהקדים מ"ש רז"ל דג' מכות באו ע"י הקב"ה וג' ע"י אהרן וג' ע"י משה ואחת ע"י כולם דצ"ך ע"י אהרן ומכות ערוב ודבר ע"י הקב"ה והג' היא מכת בכורות וא"כ עכשיו כבר נעשו שני מכות ע"י הקב"ה שהם ערוב ודבר מה שנשאר ע"י הקב"ה הוא מכת בכורות ואפילו הכי קורא אותו כל מגפותי דהיינו כל המכות הראויות לבא ע"י הקדוש ברוך הוא והיא דוקא מכת בכורות ממילא משמע שהיא שקולה כנגד כל המכות ודו"ק:

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה', איתא בילקוט הביאו הרב אהל יעקב פרש' זו וז"ל אמר הקב"ה לרשעי' אני אמרתי יהי כן ואתם אומרים לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אומרי' כן חייכם לא כן עכ"ל ויתכן לפרשו בענין פרעה ועבדיו עם ישראל דהקב"ה אמר ואחרי כן ישלח אתכם וגם ויעשו כן כאשר צוה ה' וכתיב ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וירם במטה וכו' וכל זה כדי שישלח לכל ישראל, ופרעה אמר לא כן לכו נא הגברים וכו' ולא רצה לשלוח כמ"ש יהי כן ה' עמכם כאשר וכו' גם הקב"ה אמר בתורה כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך שישראל אינם מעוננים ומנחשים לראות המזל או הכוכב השולט בשעה שעושים איזה מעשה או יוצאים לדרך ופרעה אמר יהי כן ה' עמכם ראו כי רעה נגד פניכם להפחיד את ישראל כדי שלא יצאו שאם יצאו יארע להם הזק מצד הכוכב ועל זה השיב להם הקב"ה חייכם לא כן לא יארע להם שום הזק שישראל אינם תחת המזל כי אם תחת ממשלתו יתברך כמש"ה לא כן נתן לך ואדרבא הקב"ה מצילם ואומר להם אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, או יאמר חייכם לא כן שכיון שהקשה לבו ולא רצה לשלוח הביא עליהם מכת הארבה שנאמר בו לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן וק"ל: