לי לישועה (על התנ"ך) קלד

ימכרו ממכרת עבד ולזה בא שם ישראל בכאן ולא יעקב כי כן נאמר כי לי בני ישראל עבדים ועל דבר ההוא מתרעם ישראל ואומר למה הרעותם לי זה לי שנאמר על בני שאמרו הקב"ה להודיע שבני הם עבדיו ולא עבדים לעבדים למה הרעותם אותו כי סופכם להוליך בנימין למצרים וירצו ללוקחו לעבד וכמו שעשיתם ליוסף וא"כ הרעותם אותו לי שאמר הקב"ה על בני ישראל, והנה כתב במדרש תלפיות ערך הכנויים דתיבת לי כינוי לבינה ואתי שפיר שבענין זה נאמר לי כי במדה זו חירות מכולא כה ועל כן לא ימכרו ישראל ממכרת עבד:

פרשת ויגש איתא בב"ר ידבר נא עבדך דבר, א"ר חייא אמר יהודה מוציא אני דבר מפי ומכניס בנא, ומכלה אתכם עכ"ל, ועיין הפי' בב"ר ובדרך הלציי יתכן לומר בהקדים מ"ש האר"י זיע"א דכשאדם בצרה יאמר פסוק ויסעו ויהי חתת אלהים וגו' ויכוין השם היוצא ממנו שהוא אספי"ן והנה בזה השם אות א' ושניים הם אותיות נ"א ובתוכו פ"י וסמ"ך וזה שאמר מוציא דבר מפ"י ומכני"ס סמ"ך בנ"א ויוצא השם שלם ומכלה אותם. ועתה אל תעצבו וגו' כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם נראה לפרש בהקדים מ"ש המפרשים על פסוק השבעה לי באלהים הנה דכונת אבימלך שאברהם ישבע לו באלהים וגם בע"ז שנרמז בתיבת הנה ואברהם השיב לו אנכי אשבע כלומר איני נשבע כ"א במי שאמר אנכי ה' אלהיך ולא בע"ז עכ"ד בקיצור ובזה נפרש מה שאומר יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו דארז"ל אין עתה אלא לשון תשובה וא"כ עשו תשובה על עון מכירתי שכן ראוי להיות חוזר ממעשיכם שהרעותם אשר עשיתם אבל כשתעשו תשובה אל תעצבו על אשר מכרתם אותי הנה ארץ לא מטוהרה וכולה מלאה גלולים וגם היא חו"ל והדר בחו"ל דומה כשאין לו אלוה ועוד שגרמתם לשכינת עוזנו שתרד למצרים עמדי אל תעצבו על זה כי למחיה שלחני ה' לברר ניצוצות הקדושה ממצרים שעתידין ישראל לעשותה כמצולה שאין בה דגים ועוד שזה ששלחני ה' לפניכם הוא למחיה ולטוב לכם דאמרו בזוה"ק דאלמלא שלט יוסף במצרים תחיל' שליטת מצרים על ישראל היתה לעולם וק"ל:

שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד אמרו בזוה"ק דרמז לו דישארו במצרים דוקא רד"ו שנים גימטריא רד"ה עם הכולל עכ"ד ואפשר דכל הפסוק רומז לענין זה דאמרו רז"ל דהיה ראוי שישארו במצרים ת' שנים אלא שמשום כמה טעמים עשה הקב"ה שקושי השעבוד של פ"ו שגים במנין אלהי"ם יספיק ויעלו כאילו היה ת"ל שנה גמטריא ה' פעמים אלהים שנמתקו ונעשו הויו"ת וזהו שרומז הכתוב שמני גימטריא ח' זוהי הגזרה של בין הבתרים ואולם אלהים דוקא פ"ו יהיו בקושי שעבוד והטעם הוא לאדו"ן גימ' צ"א הוי"ה אדנו"ת מתוק הדינים ובזה יתמתקו ה"פ אלהים גמטריא ת"ל במספר כ"ל מצרי"ם וכשתבא תכף ולא תעמוד יהיו כל עמדתכם בארץ מצרים דוקא רד"ה ומשו"ה רדה אלי אל תעמוד:

ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות, בגמ' מגילה דף ט"ז אמרו דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו דא"ר בר מחסיה אר"ח אר"ב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים א"ר בנימין בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנא' ומרדכי יצא וכו' ע"ש. ויש עדיין לדקדק הלא מפני זה הרמז יכניסוהו בסכנה שיתקנאו בו אחיו ומה צורך לדבר הזה ועוד מי אמר שבנימין לא ידעו כבר כיון שבנימין היה צופה ברה"ק וכמ"ש ובנימין בכה על צואריו שבכה על משכן שלה ונ"ל לפרש דאדרבא יוסף עשאו לא להודיע ענין זה לבנימין אלא להצילו מיד אחיו ולהיות בטוח שלא יהרגו אותו ולכך גילה רז זה דעתיד מרדכי לצאת מבנימין ושעתיד להציל את בני השבטים כולם מן הגזרה ובודאי לא יהרגוהו אם מחמת שלא יגמלו רעה תחת טובה ועוד שאעפ"י שכבר היו לו לבנימין בנים אפשר שאותו הבן שממנו יצא מרדכי עדיין לא נולד, ואם כן לצורך עצמן צריכין לשומרו כנ"ל נכון: