לי לישועה (על התנ"ך) קלג

חי פרעה כי מרגלים אתם וכו', לא היו עבדיך מרגלים עיין מ"ש בעה"ט שאמר להם שעתידין להיות מרגלים את ארץ כנען והם אמרו וכו' וענין זה יומתק עם מ"ש האר"י זלה"ה הביאו הנח"ק פ' שלח לך הנשמות השבטים נתערבו במרגלים, ואח"ך כשחטאו הלכו להם, וא"כ יפה אומר להם יוסף שהם עצמם יהיו במרגלים שיתעברו נשמתיהם במרגלים, והם משיבים הלא לאמונה לא היו עבדיך מרגלים כי בשעה שירגלו ויוציאו דבת הארץ רעה אנחנו לא נהיה שם כי בודאי הלכו להם נשמות השבטים כשחטאו המרגלים, וא"כ לא היו עבדיך מרגלים לקושטא דמילתא (וטוב אחרית דבר, ולא יש לך להאשים אותנו על דבר זה:

ויאמר ישראל למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח, יש לתמוה למה בכל הפרשה הזכירו בשם יעקב ובג' פסוקים אלו אמר ישראל והנה על פי פשטן של דברים איכא למימר דיעקב אבינו ע"ה הוא ראה שנכנסו בתגר זה ללא צורך כי למה להם לומר שעדיין יש להם אח וא"ת ששאל להם ולא יכלו לדבר שקר הלא היה להם דרך אמיתי להנצל מן התשובה והוא באומרם יעקב אבינו היו לו י"א בנים האחד איננו שהוא יוסף ועשרה אחים אנחנו אלה פה ובזה לא היו משקרים כי באמת כשהיה שם אביהם יעקב לא נולדו לו כי אם י"א בנים וכשנקרא ישראל אז נולד בנימין ובאותו פרק עצמו שקראו ישראל בשרו הקב"ה שילד בנימין וא"כ זוהי צעקת ישראל למה הרעותם לי דייקא שאני ישראל להגיד לאיש כל הגדה לשון חכמה כמ"ש רז"ל לפרש הענין לאיש כדי שידע שעדיין היה לכם אח הלא הייתם יכולים לדבר אמת בלא צורך לומר דבר זה והם השיבו שאול שאל האיש כלומר אין זה איש שנוכל להשיב לו בדרך נסתר וחצי תשובה כי שאול שאל שהיה שואל שאלה אחר שאלה בדרישה וחקירה ואם כן לא היינו יכולים לינצל בשום אופן:

אי נמי יש לפרש בהקדים מ"ש הרב ככר לאדן דף קמ"ח ע"ב משם מהר"א גלאנטי והרמ"ק ז"ל הקדמה יקרה וארוכה וז"ל דהיה פגם בירך ושאול היה יכול לתקן שהיה מבנימין שלא השתחוה לעשו ובעוה"ר לא תיקן לולי דוד הע"ה שע"י שירות ותשבחות וחסידותו המופלא תיקן פגם הירך כמש"ה נעימות בימינך נצח ולזה היתה צרת המן (ועפ"ז יש לרמוז פ' תהילים "הסר "מעלי "נגעך ר"ת המן וס"ת ירך) וניצולו ע"י אסתר ומרדכי מבנימין ולכן מרדכי לא השתחוה להמן עכ"ד בקיצור מופלג והנה בשעה שנאמר ליעקב שיקרא ישראל באותו פעם ותקע כף ירך יעקב אעפ"י שנצחו למלאך כי על כן נקרא ישראל ואמטו להכי זאת הפעם דעסיק קרא במסירת בנימין לאחיו לילך עמהם בסכנת דרכים חשש ישראל שמא יסתכן בנימין ח"ו ואז מי יתקן אותו פגם הירך דדוקא בנימין הוא שיכול לתקן שלא השתחוה לעשו וע"ז מרתח קרתח ישראל אביו למה הרעותם לי שהניחו פגם הירך שהורע כוחי בו וצריך אני לבנימין לתקנו וגם בניו הבינו כוונת אביו דחייש על שאול שיצא מבנימין לתקן אותו פגם וכן רמזו בתשובתם שאול שאל האיש להושיע לנו ולמולדתנו גם אנחנו ידענו דשאול יכול לתקן פגם זה היוצא מבנימין ומה נעשה שהאיש חקר ודרש ממנו עד שהגדנו לו האמת, ואז בא יהודה ונתן תשובה אחרת מספקת ואמר לו שלחה הנער וכו' אנכי אערבנו שלא יארע לו תקלה ואם יארע לו מידי תבקשנו יד"י גימטריא דוי"ד דגם דוד המלך שיצא מיהודה יכול לתקן ואדרבא הוא שתיקן פגם זה על ידי שירותיו ותשבחותיו:

עוד אפשר לתת טעם למה נזכר במקום זה שם ישראל בהקדים מ"ש בס' לקוטי תורה למהרח"ו זיע"א פ' וישלח וז"ל ויהי בצאת נפשה כי מתה הנה ידעת כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והטעם כי בביאה ראשונה ניתן באשה רוח אחד מצד הבעל כנז' בזוה"ק בסבא דמשפטים והנה אותו רוח שנתן יעקב ברחל הוא בנימין לכן כאשר מתה אז יצאה נפשה הוא אותו הנפש הניתן בה וכו' ע"ש סודן של דברים וידוע כי שם ישראל הנאמר על ת"ת גם הוא רומז לרוח מנר"ן וא"כ יפה קאמר בענין זה דבנימין ויאמר ישראל למה הרעותם לי דייקא דזה בני בנימין היינו הרוח שלי שנתתי ברחל ואם יארע לו הזק הוא רעה לי ממש ודו"ק, וא"ש ההי"ב ובהקדמה זאת יפה מתיישב מ"ש הכתוב בפ' ויגש ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו כי הוא היה הרוח שנשאר באמו ועל כן ודאי אביו אהבו ואתייא מכללא כמין חומר ונפשו קשורה בנפשו והרי הוא כמבואר, עוד אפשר לומר דרוח הקדש נצנצה ביעקב וראה דעתידין במצרים ליקח לבנימין לעבד על גניבת הגביע וכמו שכבר עשו ליוסף שמכרוהו לעבד והנה הקב"ה אמר כי לי בני ישראל עבדים לא