לי לישועה (על התנ"ך) קל

הרא"ם וז"ל כי קודם זה ויספר אותו לאחיו ואמר דחזר וסיפר אותו לאביו בפניהם ולא וחזר וסיפר אותו לאביו ולאחיו מפני שלא תפול מילת סיפור רק על הפעם הראשונה שהוא סיפור חדש לא על השנית וכו' יעו"ש ומקשים על הרא"ם ז"ל דהרי הוא עצמו כתב בפ' משפטים על פסוק ויספר משה אל העם בהפך מזה שכתב שם וז"ל והרמב"ן טען ואמר ואינו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם אלא בחדשות אשר יגיד ולא ידעתי מי הגיד לו זה כי הנה הרד"ק ז"ל כתב בשרש נגד ענין כולם ענין סיפור אלא שענין ההגדה יבא גם על החדשות ולא כן ענין הסיפור כי לא יבא אלא על הדבר שנעשה או נאמר עכ"ד, ולע"ד נראה דליכא קושיא כלל ואין הדברים סותרים ולא מנגדים זל"ז ולא ראי זה כראי זה ושניהם יש להם ישיבה אחת בעולם השכל אעפ"י שהלשונות קרובים זל"ז המושכלות רחקו כמטחוי קשת ועתה שמע לקול דברי חכמים בנחת בפ' משפטים לא בא הרא"ם כ"א לסתור יסוד זה בעיניו שיסד הרמב"ן ז"ל שהסיפור לא יאמר על דבר שכבר נאמר זהו עיקר תמיהת הרא"ם על דבריו דיסוד זה אזיל בתר איפכא מן פשט הדברים ומדברי הרד"ק שהרי הרד"ק בעשותו הפרש בין הגדה לסיפור לא מצא להפריש ביניהם כ"א בהפך ממ"ש הרמב"ן דהגדה יכולה להיות על דבר שאומר מעצמו לא כן סיפור לא יאמר כ"א על דבר שנעשה כבר או נאמר והמשל בזה אם הרב אומר לתלמידו רצוני שתלמוד מסכת פ' התלמיד יכול לומר רבי הגיד לי שרצונו שאלמוד מסכת פ' אבל לא יוכל לומר סיפר לי רבי שרצונו שאלמוד מסכת פ' מפני שספור הוא דוקא דבר שכבר יצא טבעו בעולם בין באמירה בין במעשה:

וא"כ יסוד הרמב"ן ז"ל שאדרבא הסיפור הוא דוקא בחדשות הוא דבר זר מאד וזוהי תמיהת הרא"ם ז"ל דמנ"ל הא אבל מ"ש הרא"ם בפ' וישב ענין אחר הוא מכל וכל ואם התיבות קרובות לא קרב זה לזה במכוון כי מי יוכל להכחיד שדבר שכבר ספרו אדם לחבירו היום שאם יחזור לאומרו לו פעם שנית לא יצדק למדקדק בלשונו לומר עליו פועל ותיבת ספור בודאי מי שיכתוב כן או ידבר כן אינו בקי בהוראת המחשבה בדיבורו כי מן הראוי היה לו להשתמש בפועל אחר להגיד מחשבתו, ובמציאות זה הכתוב הול"ל בפעם ראשונה ויספר אותו לאחיו ולאביו וחזר לאומרו לאחיו או כיוצא בזה ולא יצדק לומר ספור על פעם שניה ואם תקשה מענין זה למ"ש רש"י על ויספר משה אל העם שאמר להם לשון ספור והיה לו להשתמש בתיבה אחרת בזה לא נכנס הרא"ם ז"ל בפ' משפטים לא נכנס שם הרא"ם להושיע לרש"י מתפיסת הרמב"ן ז"ל כ"א לתמוה על הרמב"ן דוקא על היסוד שיסד דוק ותשכח כי זהו המשך לשון הרא"ם כאן ושם ואם תרצה לתרץ על רש"י שפי' ויספר משה על דבר שכבר ספר נאמר דסיפור החלום שני פעמים ביום אחד אינו דומה כלל לסיפור משה לישראל ממצות מרה אעפ"י שכבר הם ידעו אותם דשם משה מספר להם שהקב"ה הזהירו לומר להם מצות אלו עכשיו כדי שיקבלו אותם מחדש ויאמרו עליהם נעשה ונשמע ככתוב שם, וע' הו"ר שנראה מדבריו שרצה לדרוך בדרך שכתבנו אלא שיצא לחלק בין ספור ישנות עם חדשות לחדשות בלחודייהו והוא ללא צורך כי הרא"ם ז"ל לא נכנס בכל זה. וימצאהו איש והנה תועה בשדה, ג' במסרה והנה תועה בשדה, חמורו תועה, אדם תועה מדרך השכל, אפשר שרומז למ"ש האר"י ז"ל דהרשע המתגלגל פעם ראשונה בדומם ואח"כ עולה לצומח, ואח"כ לבעל חי ואח"כ לבעל חי מדבר, וזהו והנה תועה כשחטא וראוי לבא בגלגול הנה הוא בשדה שבו דומם וצומח ואח"כ חמורו תועה שבא בבע"ח שאינו מדבר כחמור ואח"כ כשנתקן יותר בא באדם בדרך שיוכל להיות לו שכל לחזור בתשובה שלמה ולתקן לגמרי מה שהיה קודם לכן אדם תועה וחוטא:

והבו"ר ריק אי"ן ב"ו מי"ם, ר"ת אברהם בלא וא"ו דתיבת והבור יתכן דעמד לו זכות אברהם שהיה חופר בארות לבנים כעין מ"ש רז"ל באותה תינוקת שעליה אמר רחב"ד אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו. ותקח המילדת ותקשור על ידו שני, כתב רש"י ארבעה ידות כתובות כאן כנגד ד' חרמים שמעל עכן שיצא מזרח וי"א שמעל בד' דברים שלקח אדרת שנער ושני חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב עכ"ל ויש רמז לענין זה שהיה ע"י יהושע שהביאו לעכן ולקה בר"ת פ' זה המילדת