לי לישועה (על התנ"ך) קכח

אחי יש לי רב, יהי לך אשר לך, ומצינו שיעקב אמר לו בלשון דומה לזה בקצת שינוי, כי מגני אלהים וכי יש לי כל, ויש לחקור טעם השינוי הזה ויתכן שעשו אמר יש לי רב פי כסיל מחתה לו ס"ת שב"י דכל מה שיש לו הוא מן העשק אשר עשק וכולו שבוי מן אחרים לא כן יעקב השיב לו כי מה שיש לי אלהים נתנו לי ואמר יש לי כל ס"ת שלי כי כל העושר שיש בידי נתנו לו הי"ת בקנין גמור כי שלי ג"כ ר"ת ה' שהיה לנו וגם שויתי ה' לנגדי, ובדרך אחרת אפשר לפרש פסוק הנז' בהקדים מ"ש הרב שמשון מאסטרופולי זיע"א הביאו הרב מדבר קדמות מערכה ז' על פסוק ותזכי על שמך דר"ת יעקב רחל לאה הוא שם קליפת לר"י המסיתה לאדם לזנות ע"ש, ונקדים עוד מ"ש הרב פני דוד פרשה זאת דעשו היו בו ניצוצות קדושה נכבדות וכ"ש דבאורך הגלות באדום עשוק עשק כמה ניצוצות בעו"ה וידוע דהיינו עשו היינו שטן ונחש ר"ת שמו שהוא עשו שטן ונחש ראש הפעור והסט"א וידוע מ"ש רז"ל דבצאן לבן היו מגולגלות נשמות ישר' ויעקב אבינו ע"ה הוא היה מברר אוכל מתוך פסולת והשיב כל הניצוצות למקום הקדש, וא"כ כשראה עשו שנתן לו מנחה מאותם הצאן חשב בלבו כי זה שפע ניצוצות הקדושה שהוא נותן לו כי לא ידע כי יעקב נתן לו מן הבא בידו שהיו כולם בעלי מומין כמ"ש רז"ל, ועל כן ההוא אמר בדרך גאוה יש לי רב ר"ת קליפת נר"י וס"ת שב"י כי בזאת הקליפה בטן רשעים מילא כריסו זיני ועושק בעו"ה כמה ניצוצות ולא די זה אלא "יהי "לך "אשר לך ר"ת אלי וס"ת ירך לרמוז לו שגם יעקב יש לו עון הירך דהרי מלאך שנגע בכף יריכו היה שר של עשו וע"ז שלו, וא"כ גם לך ענין זה, ולקושטא דמלתא יעקב נתן לו המנחה כדי שבסוף הגלות יוציא בלעו ויחזיר לו פרי פירות וולדי וולדות, וכמ"ש מהר"ש פרימו הביאו הרב פרשת דרכים ויחזיר לו בדין כל מה שעשק מן הקדושה:

ויענו בני יעקב אל שכם ואל חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם, לכאורה אין הלשון מדוקדק דנראה שהיה לו לומר ויענו וכו' וידברו במרמה ועוד קשה וידברו אומרו אשר טמא את דינה אחותם דנראה כאילו הם דברו דברים אלו אשר טמא וזה לא יתכן דמה להם לומר דבר ידוע ושהוא יסוד הענין, ועוד קשה מושכל כל ענין זה לכאורה כי איך יעשו בני יעקב דבר זה להרוג אותם אחר שקיבלו עליהם המילה כל העם מקצה והם כמעט גרים ולמה לא הרגו אותם קודם הקצור קצרה יד גבורתם והלא אח"ך עשו מלחמות גדולות ועצומות וכמ"ש בספר הישר יעו"ש ולתרץ כל זה נקדים מ"ש בספר הנז' וז"ל אך חדקם בן פרד אבי חמור וששה אחיו לא מלו כי היה דבר בני יעקב נמאס בעיניהם ויחר אפם מאד על הדבר הזה וכו' ויהי כשמוע שכם וחמור וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו ויפחדו ויראו מאד וינחמו על כל אשר עשו ויענו שכם וחמור ויאמרו כל הדברים אשר דברתם אלינו נכונים עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה וכו' ויהי כאשר נמצא את חפצנו מהם ושבנו עליהם ועשינו להם את הדבר אשר תאמרו אלינו ואתם חכו עד אשר יתרפא בשרינו ועשינו להם את אשר היה עם לבבנו ודינה בת יעקב שמעה את הדברים האלה וכו' ותמהר ותשלח את נערה אחת אל יעקב ואל אחיה לאמר וכו' עכ"ל השייך לענינינו, מבואר מזה דלפי האמת עשו כדין בני יעקב להרוג אותם שכבר הם בלבם היו רודפים והבא להורגך השכם להורגו אלא דמקודם שנגלה דבר זה לבני יעקב בשליחות דינה הם כבר היה להם חששא זאת דמרשעים ודאי יצא רשע ולא היו בוטחים שימולו בלב שלם ושיקבלו עליהם התנאי בלתי רמאות ומרמה ודבר זה היה מיוסד בהשכל ובינה דהא הם טמאו את דינה ועברו על מצות בני נח וכל העם לא מיחו בהם וא"כ נגלה הדבר שהם רשעים ובודאי דלא יקבלו לימול כ"א באיזה תחבולה ומרמה אשר הסתירו במצפוני לבם הרע כי כן השכל מחייב ובני יעקב בחכמתם ירדו לעמקי לבם וידעו בודאי דברשיעי עסיקינן ועם עקש תתעקש כתיב ועשו גם הם תחבולה ופרשו רשת לרגלם:

ומעתה זה יהיה שיעור הכתוב ויענו בני יעקב אל חמור ואל שכם בנו אשר באו המה במרמה לרמותם וידברו דברים רכים ושנאה מסותרת והעד לזה הוא אשר טמא את דינה אחותם דבר המוכיח בהוכחה גמורה כי האנשים האלה רשעים גמורים הם ואין אמונה בהם ולא יעשו מה שהבטיחו אלא כוונתם להרע לנו אח"ך וכמו שבאמת כן היה הדבר והמה ראו אחרית דבר מראשיתו ותיבת במרמה קאי על חמור ושכם בנו וכמש"ל: