לי לישועה (על התנ"ך) קכז

והנה בס' הערוך הביא גירסת המדרש הנז' בלשון הזה ויצל אלד'ים כזה שמציל מן הניצוצות ופי' כפי' המתנות כהונה אלא דאם כנים הדברים שכן הוא לשון המדרש מה נעמו דבריו לפי מ"ש רבותינו ז"ל דיעקב אבינו הוציא ניצוצות הקדושה מצאן לבן שהיו בהם נשמות ישראל וזהו אומרו ויצל אלד'ים כזה שהוא מציל מן הניצוצות והיינו שמוציא מן הניצוצות הקדושה שהיו בצאן לבן ויתן יעקב. פרשת וישלח הצילני נא מיד אחי מיד עשו, דורשי רשומות אמרו כי התפלל על מעשה דהמן ר"ת הצילני נא מיד כמ"ש הרב נח"ק ובעה"ט כתב אם יבא והכני שנים במסרה ואידך אם יוכל להלחם בי והכני מה יעקב נתיירא אף דוד נתיירא מה יעקב נרדף אף דוד נרדף, וכשם שיעקב ניצול מעשו כך דוד ניצול מגלית וזכות יעקב עמד לדוד עכ"ד, נמצא שיעקב התפלל על אלו הצרות כולם, ועפ"י מ"ש המקובלים אלו המקרים ענינם אחד, דכתב האר"י ז"ל דהמן היה גלגול עשו ומרדכי ניצוץ יעקב, וכתב בספר גולל אור דגלית היה ז"א דקליפה כנגד יעקב בקדושה משום זה רצה לבטל ק"ש סוד היחוד ע"ש וא"כ הצילני נא מיד אחי עתה וגם מיד עשו לאחר זמן בגלגול החוזר והנה בס"ת מי"ד אח"י מי"ד עש"ו הוא דויד לרמוז לזה שבזכות יעקב ניצול ויתכן דבא שם דוד ביוד מלא שהוא בגמטרייא כ"ה עם הכולל מפני שהרג לגלית בסוד ק"ש שיש בו כ"ה אותיות וכמ"ש בזוהר:

ושמתי את זרעך וכו' אשר לא יספר מרוב, אפשר לפרש בהקדים מ"ש בגמרא דכתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר דמשמע דלא יש לו מספר וכיצד אומר והיה מספר ותירצו כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים וחקרו המפרשים האם יהיה הדבר שהיו ישראל ח"ו אינם עושים רצונו של מקום וחזרו תיכף ומיד בתשובה האיך יתקיים ברגע ריבוי זה אשר לא ימד ולא יספר ותירצו הענין הוא דאינו על המספר ממש כ"א יהיה הריבוי בהיותם כ"א חשוב מצד מעשיו וחביבותו כרבים כמו שאמרו רז"ל על הפסוק ביהושע ויפול מן העם כשלשים וששה איש שלא היה כ"א יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין וכן ע"ז הדרך ובזה יתפרש הפסוק לא יספר הכונה מרב מצד רבנותם וחשיבותם הרב רב עם אל כי רב הוא וכל אחד שקול כרבים ולא מצד המנין:

כי אמר אכפרה פניו אולי ישא פני, לעיל כתבתי פ' וירא משם הזוהר דאולי כינוי לשכינת עוזינו והנה ארז"ל דכשהשתחוה יעקב לפני עשו לא היה לעשו שהשתחוה כי ח"ו שיעקב השתחוה לראש הסט"א כ"א השתחוה לשכינה כדי שיצלהו עד גשתו עד אחיו שהיה מתירא ממנו, וזהו שאומר אולי ישא פני, זהו העיקר ועל ידי סייעתא דשמייא אוכל לכפר פני עשו וק"ל:

והוא צולע על ירכו וכו', רבי יהושע הווה סליק לרומי וכיון דאתא לעכו נפק רבי חנינא לקדמותיה אשכחיה דהווה מטלע על ירכיה, אמר ליה דמי את לסבך דכתיב והוא צולע על יריכו ע"כ בב"ר, ולכאורה קשה מאי חכמה איכא בזה, ועיין ידי משה מ"ש פירוש, ואפשר כמ"ש הרב ידי משה על ויותר יעקב לבדו שכיון שיעקב התחיל לעבור מעבר יב"ק הלכו להם מלאכי חוצה לארץ ועדיין מלאכי ארץ ישראל לא היו עמו, ומשום זה נשאר לבדו וניזוק, ואם כן כיון שבא ריב"ל לעכו שהוא סוף תחום ארץ ישראל מדרך ים לדרך רומי היה ממש כיעקב אבינו ומשום הכי ניזוק, א"נ אפשר לומר דרמז לו לריב"ל שהוא ג"כ עתיד לידמות ליעקב שיוכל עם מלאך המות שהוא שרו של עשו כמ"ש בגמרא במעשה דריב"ל שמלאך המות הוליכו לגן עדן וכו' וא"ך ריב"ל היה כמו יעקב וישר עם המלאך ויוכל, בכה ויתחנן צו להשיב לו חרבו, ועוד כמו שיעקב אבינו לא מת, כך ריב"ל לא מת, ונכנס חי לגן עדן, ואם כן יפה אמר רבי חנינא דמי את לסבך, ועל זה הביאו המדרש מפני שדברי חכמה הם ודו"ק:

עוד אפשר לומר שרמז לו שריב"ל היה גלגול קהת כמ"ש בספר גולל אור בשם הרב"ע והיינו שאמר ליה דמי את לסבך, שיעקב היה זקנו של קהת: