לי לישועה (על התנ"ך) קכג

אלא העיקר שנענה הוא ותהר רבקה עצמה ולא אשה אחרת, ובדרך אחרת אפ"ל במ"ש רז"ל דיצחק לא היה ראוי לו ליקח שפחה כמו שעשה אברהם ויעקב ע"ה דיצחק עולה תמימה, וא"כ זוהי שקשה עליו והוצרך להתפלל לנוכח אשתו היא אשתו לבדה בלי תמורה כי לישא שפחה אינו יכול ובת חורין ג"כ אינו יכול לעשות צרה לאשתו הצדקת ועל זה התפלל:

למה זה אנכי, אמרו בגמ' בתרא דט"ז אר"י חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום וכו' כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו וכו' עכ"ל השייך לעניינינו ובזה נבין כוונת רבקה כשראתה שעוברת בפתח ע"ז ועשו מתעורר לצאת אמרה למה זה אנכי למה אני סובלת דבר זה הלא הילד הזה סופו לכפור בעיקר ולומר ולמה זה לי שרומז להקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו ותאמר א"כ צריכה אני לדרוש את ה' לידע אם הדבר נגזר ממרומים:

ותלך לדרוש את ה', אמרו בב"ר וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים אלא לא הלכה אלא לבית מדרשו של שם ועבר ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כאילו קבל פני שכינה עכ"ל ויתכן לפרש בדרך הלציי במ"ש בש"ס שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא ר' עקיבא ודרש לרבות ת"ח וזה שאומר ותלך לדרוש את שהלכה לקבל פני זקן וממילא כאילו קבלה פני שכינה שהיא דורשת כמו ר' עקיבא את לרבות ת"ח בהליכתה שהלכה דרשה את ה' לרבות ת"ח:

ושני לאומים ממעיך יפרדו, איתא בב"ר מכאן שנולד מהול, רצונו לדורשו מלשון יפרדו שהיו מעיהם חלוקים זה למילה וזה לערלה ויתכן דנרמז המילה בר"ת ושני לאומים ממעיך יפרדו ר"ת גימ' מילה ע"ה:

וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה, כתב רש"י וימלאו ימיה ובתמר כתיב ויהי בעת לדתה כי לז' חדשים ילדתם והנה תומים חסר ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן א' צדיק וא' רשע עכ"ל ולפ"ז פי' הפסוק יוכל להתפרש על דרך זה וימלאו ימיה ללדת וא"ת ולמה לא ילדה לז' כתמר והתירוץ הוא והנה תומים בבטנה תומים ולא תאומים צדיקים אלא א' צדיק וא' רשע ומשו"ה הוצרכה למלאות ימיה ולא ילדה לז' לידת צדיק כתמר ובתיבת תומים רמז לנו שא' צדיק וא' רשע דתומים נוטריקון ת"ם מו"ת דהיינו יעקב איש תם ועשו שהיה רוצח וכמ"ש רש"י על פסוק והוא עיף:

הלעיטני נא מן האדום, כתב בעל הטורים ז"ל ר"ת המן כי גם המן נמכר למרדכי על פת לחם עכ"ד ויתכן לו' כי ס"ת אני לרמוז למ"ש האר"י זיע"א כי המן הוא גלגול עשו ממש ויעקב מרדכי כמ"ש בספר גולל אור וא"כ אתי שפיר שרומז לו אני המן וע"ז משיב לו יעקב מכרה כיום כי לכאורה הול"ל מכרה היום לפי הפשט ובזה א"ש שיעקב אומר לו כשתהיה המן ג"כ תמכור לי כיום כמו שאתה מוכר לי עכשיו וק"ל:

עקב אשר שמע אברהם בקולי, עיין מ"ש בעל הטורים ואפשר לרמוז ולהוסיף כי מלת עקב ר"ת "קיים "ערובי "בשולין וק"ל:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וכו' והנה יצחק מצחק, בב"ר אר"י חלום קשה ונבואה קשה אבל שוטה אריכות ימים מבטלתן נבואה קשה מנין שהיו ישראל אומרים ארכו הימים ואבד כל חזון אבל שוטה מיצחק ויהי כי ארכו לו שם הימים והנה יצחק מצחק וכו' עכ"ד, ועיין פי' מתנות כהונה והידי משה מה שהקשה עציו ומה שפירש בדוחק ונלע"ד דאם נגרוס כמ"ש הידי משה אבל בפתח אז יכולין לפרש בדרך אחר יותר מרווח דהיינו חלום קשה ונבואה קשה אבל מי שהוא ירא מאיש רשע שוטה וגס רוח כמו מלך פלשתים אז באורך ימים מתבטל אותו הפחד והראיה מיצחק שהיה ירא מאבימלך ואחר עבור זמן רב היה מצחק ונתבטל הפחד אבל החלום והנבואה עומדת לעולם והראיה שהיו ישראל אומרים ארכו הימים ואבד כל חזון ולא היה האמת אתם כי בנבואה קשה לסוף באה ונהיתה:

מצחק את רבקה אשתו, כתבו התוספות על התורה וז"ל אך קשה היאך שמש מטתו בשנת בצורת, וכן קשה מלוי דשמש מטתו בשני בצורת וכו' וי"ל דאינו אסור אלא ברעב שיש לו