לי לישועה (על התנ"ך) קכב

לעיל בפ' וירא דתיבת אולי רומז לשכינת עוזנו יע"ש וא"כ כשאמר לו אברהם ואשביעך בה' ויאמר אליו העבד אולי דכ"ל השכינה הנרמזת בתיבת אולי תהיה לעד שאקיים דברך ובה אני נשבע ובזה יש לתרץ מה שהקשה הנח"ק על רש"י שפירש לקמן אלי כתיב שהיה רוצה אליעזר ליתן בתו ליצחק והקשה הנח"ק למה לא בא הרמז באולי הנאמר ראשון ובמ"ש אתי שפיר דבכאן היה צריך לכתוב אולי שלם כי כן צריך לרמוז לשכינה לא כן בסיפור דברים שהיה אליעזר מספר אל לבן נכתב אלי חסר לרמוז למ"ש רש"י ז"ל פרשת תולדות אברהם הוליד את יצחק כתב הנח"ק בשם יש מי שפירש דכתב רבינו בעל הטורים לא יבוא פצוע דכא וסמך ליה לא יבוא ממזר לומר שהממזר אינו מוליד ע"כ וקשה דראינו כמה ממזרים הולידו כמ"ש הוא ענה וכן באלוף עשו וחורי ומוכרח דהוא הדין בישראל הוא שממזר אינו מוליד דוקא עכ"ל השייך לענין וקשה קצת על הרב נחל קדומים למה ליב להקשות ממה שאינו מפורש בפסוק כ"א מדרשת רז"ל ולמה אינו מקשה מן הפסוק עצמו לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא בקהל ה' עד עולם הרי דמוליד אפי' י' דורות זאת ועוד קשה דהרב בעל הטורים שיש בידינו לא יש בו זאת הדרשה כלל אדרבא מ"ש ע"פ זה משם ראיה להפך שכתב וז"ל לא יבוא ממזר וסמך ליה לא יבוא עמוני ומואבי וכו' לומר שעמון ומואב יצאו ממזרים שבא לוט על בנותיו וכו' וא"כ משם ראיה דממזר מוליד ריבי רבבות והיו לעם אחד שכולו יצא מממזר וגם לחילוק שעשה בין ישראל לאומות דממזר ישראל אינו מוליד קשה מסוגיא דיבמות פרק הערל דף ע"ז ע"ב שאלו את רבי אליעזר ממזרא לאחר עשרה דרי מהו א"ל מי יתן לו דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכו' והא אנן תנן ממזרים אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רב הונא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי עכ"ל, הרי מפורש יוצא דקים להו פשוט דממזר מוליד דאי ס"ד דאינו מוליד למה ליה למימר אלמא ס"ל ממזרא לא חיי לימא דאינו מוליד א"ו דל"ל להש"ס סברא זו וזה מוכרח למעיין ישר הולך:

בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה, הקשה רש"י ז"ל וכי עד השתא לא ידעינן דרבקה היתה בת בתואל ואחות לבן ותירץ להגיד שבחה שאעפ"י שהיו כולם רשעים לא למדה ממעשיהם והיתה צדקת עכ"ד ואכתי קשה דלמה לא הגיד דבר זה כ"א בכאן ולא במקום אחר ונראה לומר דדוקא בכאן הוא שהוצרך לומר ענין זה דאנו צריכים לו לשני דברים אחת לידע טעם שהיתה עקרה ושני לידע טעם שהיא לא נענית בתפילתה וכמ"ש רש"י על ויעתר לו ה' לו ולא לה דאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע והוצרך לומר לנו הכתוב שהיא נשארה בצדקותה ושאביה היה בתואל הארמי רשע הניכר במקומו פדן ארם ובמעשיו ובזה אנו מבינים טעם למה לא נתקבלה תפילתה מפני שהיתה בת רשע ועוד הוצרך לומר לנו שהיתה צדקת להגיד טעם שהיתה עקרה כמ"ש רז"ל שהצדיקות הם עקרות כדי שיתפללו שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ועוד הגיד לנו טעם אחר באומרו אחות לבן הארמי שזה היה גרמה ג"כ להיות עקרה כמ"ש במדרש כדי שלא יאמרו שברכת לבן שאמר אחותינו את היי לאלפי רבבה עשתה פירות על כן הוצרך הכתוב לעשות הקדמה זאת בכאן ולא במקום אחר וק"ל:

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו, קשה אומרו אשתו ב"פ, ועוד תמיהא גדולה אומרו רבקה אשתו וכי עד עכשיו לא ידעינן כי רבקה היא אשתו ואפ"ל כי הלא תחול החקירה למה ליצחק להתפלל ולהטריח כלפי מעלה ולמה יעשה זה קודם שיעשה מה שהדין נותן ליקח אשה אחרת וכמו שעשה אביו, וע"ז אומר לנו הכתוב מה שהתפלל הוא דוקא כלפי רצון אשתו שהיתה עקרה ונפשה מרה לה ונכמרו רחמיו עליה, ועוד שאמרו רז"ל הצדיקות היו עקרות כדי שיתפללו א"כ כיון שהיא עקרה ובודאי מכיר בה שהיא צדקת ראוי שיתפלל עליה ולא ישא אשה אחרת עליה, וזהו שאומר ויעתר לו ה' לא על ענין הבנים שהרי יכול לישא אשה אחרת ותלד לו