לי לישועה (על התנ"ך) קכ

ואפשר דיש לזה שייכות במ"ש בזוהר פרשת לך לך דף ע"ט ע"ב בסתרי תורה וז"ל נשמה דא היא שרה וכו' נשמתא איתערה בתשובה דאתקרי בינה דאתקרי שרה וכו' ואם כן כיון דשרה היא בבינה דשם היא גאולת עולם וביאת המשיח אין הדבר תלוי אלא בתשובה, שפיר קאמר הרב הנז' זלה"ה, וסופי תיבות ויהי"ו חי"י שר"ה מא"ה הוא שם הוי"ה ב"ה על שם וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו הנאמר על המשיח:

לעת ערב לעת צאת השואבות, א"ר הונא בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קול כלבייא מנבחין הוא ציית מה אינון אמרין לעת ערב לעת צאת השואבות כן אמרו בב"ר ועיין מה שפירשו המ"כ והרב ידי משה וכל הפירושים דחוקים כאשר יראה המעיין ואפשר לפרשו בהקדים מ"ש בב"ק דנ"ז כלבים בוכים מה"מ בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר ומצינו שאליהו להכיר האשה אלמנה שאמר לו הקב"ה הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך אמר לה שיקח לו מעט מים בכלי לבודקה ולמד מאליעזר כמ"ש רש"י במלכים א' ט"ז וא"כ לעת צאת השואבות ירמוז היטב לאליהו שגם הוא בדק בשואבות ועת ערב ירמוז למה"מ שבערב יש לו שליטה יותר כידוע והנה עת לבכות ועת לשחוק לפניו וההולך ליקח אשה ורוצ' לידע אם השעה ראויה בודק בכלבים וציית מה אינון אמרין אם בוכים או שוחקים והיינו לעת ערב שרומז למה"מ או לעת צאת השואבות שרומז לאליהו. הנה אנכי נצב על עין המים רמז שהיה בודק אם האשה תהיה מאותה שנאמר עליה מצא אשה מצא טוב או מאותה שנאמ' בה ומוצא אני מר ממות את האשה כי מצא אשה מצא טוב ר"ת גימ' מי"ם וגם ומוצא אני מר ממות את האשה עם שני הכוללים עולה גימ' המים על כן היה בודק מה יהיה משפט המים הללו ומה הגוון והמהות שלו וזהו שאומר הנה אנכי נצב על עין המי"ם ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מי"ם שיש בהן מן הטובות והרעות המי"ם או מי"ם וע"כ התפלל ועשה חסד עם אדוני אברהם ס"ת מי"ם כמ"ש בעל הטורים ז"ל לפי דרכו שתהיה גימ' דר"ת מצא אשה מצא טוב:

וירץ לבן החוצה אל העין, איתא במדרש רבה וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין מעייני ליה עומד על הגמלים על העין מעיין גרמיה עכ"ל ופי' בעל מתנות כהונה דמעייני ליה ר"ל ממונו ומעיין גרמיה על איכותו אם היה אליעזר חכם או טפש ופירושו נראה קצת דחוק דמעייני ליה לא משמע ממון כלל ומעיין גרמיה ג"כ אינו מתפרש יפה כמו שכתב ולא ידעתי למה לא נפרש כפשוטו דמעייני ליה קאי על אליעזר דלבן היה מעיין בו בגופו ובממונו ובכל השייך לו ומעיין גרמיה קאי על לבן שהיה מעיין על עצמו שאין לו עושר והוא ראה הצמידים על ידי אחותו וכל לגבי דידיה היה ריקם והיה מעיין בכל זה וחורש מחשבות און מה לעשות בעצמו ברמאותו ובעצותיו וזהו. מעיין בגרמיה כנלע"ד ודו"ק. ויקח נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זה המשקלות כמ"ש רש"י ז"ל, ואפשר לרמוז בדרך אחר היינו שרמז לה שתלד שני בנים אבל העיקר הוא החצי שהוא יעקב וזהו בק"ע שהוא חצי השקל, וגם אותיות בקע הם אותיות עקב וידוע שיעקב היה ראוי שיהיה שמו עקב, אלא שנקח יו"ד מעשו שהוא ראוי שיקרא עשוי כמ"ש רז"ל וא"כ עיקר זרעה הוא יעקב כמ"ש רז"ל כי ביצחק ולא כל יצחק לאפוקי עשו וגם רמז לה שיעקב יוליד י"ב שבטים דהיינו כנגד שני צמידים ועשרה זהב משקלם, והפריד השנים שהם לוי ויששכר שהם חלק ה' שהם עוסקים בתורה ובעבודת ה' ומשום זה עשאם עיקר שני צמידים והשאר נרמז במשקל עשרה זהב, וקל להבין, ולקחת אשה לבני ליצחק, יתכן דרמז לו שיקח את רבקה גימטריא אשה עם הכולל משקלם, בב"ר תניא טעם לאלו ונקית משבועתי וכו', תקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, והקשה הרא"ם וז"ל, אך קשה ממ"ש שפירש גבי ואפנה על ימין או על שמאל, על ימין מבנות ישמעאל ועל שמאל מבנות לוט, למה לא אמר גם כן מבנות ענר אשכול וממרא, ולמה התיר לו בנותיהם ולא התיר לו ליקח בת אליעזר שהיה יותר נכבד כמ"ש בב"ר שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם ומושל ביצרו כמותו, וצ"ע עכ"ל: