לי לישועה (על התנ"ך) קיז

דלמה ירמוז דבר זה בתרח ואפשר לומר דמודיע לנו בזה דתרח עשה תשובה כמ"ש רז"ל ולרמוז דבר זה בא אות נו"ן הפוכה כי נו"ן רומז למידת הבינה שמשם התשובה ובא האות הפוכה לרמז שתרח נהפך והיה לאיש אחר בכח האות נו"ן וק"ל. פרשת לך לך ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו' לכאורה קשה ל"ל לומר מארצך וכו' ואפשר לפרש כמ"ש רש"י ז"ל על פסוק ואעשך לגוי גדול וכו' שהדרך ממעטת פריה ורביה וממעטת השם והממון יעו"ש וא"כ זהו שאומר לו הקב"ה לך לך מארצך ועינך אל תחוס על ג' דברים הנז' הרמוזים בפסוק בזה האופן מארצך היינו השם במתא שמאי וממולדתך היינו פריה ורביה ומבית אביך היינו הממון כמ"ש הפסוק בית והון נחלת אבות וק"ל. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וכו', כתב רש"י ז"ל יתנו לי מתנות ע"כ, וקשה כיצד אברהם אבינו ע"ה היה רוצה שיתנו לו מתנות, והלא שונא מתנות יחיה, ונראה כדבר מגונה לחסיד שכמותו, ואפשר לתת טעם לשבח, בהקדים מ"ש בבראשית רבה סימן מ' אמר רבי פנחס בשם רבי אושעיה ככה אמר לו הקב"ה לאברהם לך וכבוש הדרך לפני בניך, אתה מוצא כל מה שנאמר באברהם כתוב בבניו וכו' יעו"ש וא"כ גם אנו נאמר דאברהם אבינו ע"ה רצה שיתנו לו מתנות, כדי שיהי' סימן לבניו כדי שהמצריים יתנו מתנות לישראל במצרים, ואפשר לרמוז זה נאמר דבר נא באזני העם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכו' כמו שאמר אברהם אבינו לשרה אמרי נא וכשם שבכאן המתנות באו על ידי אשה שרה אמנו, גם שם נאמר ושאלה אשה משכנתה וכו:

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, דקדקו בזוה"ק דהול"ל כאשר קרב ולא הקריב פועל יוצא לאחרים יעו"ש מה שפירש, ועוד נראה דיש לדקדק אומרו לבא מצרימה, דלכאורה נראה דהיה די שיאמר כאשר קרב למצרים, ואפשר דאלו השינוים באו לרמוז למ"ש בזוה"ק דפ"א ע"ב וז"ל א"ר יאודה ת"ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ת' שנין וכו' ע"ש וכיון דאאע"ה גרם ירידת ישראל למצרים אתי שפיר אומרו הקריב פועל יוצא שהקריב את ישראל לבא למצרים באותה הליכה וע"כ קאמר ויהי דגרם לזרעו אחריו כמ"ש בזוה"ק ויתכן דהקב"ה המקדים רפואה למכה רמז לנו תכף בתורה שיגאל את אבותינו ממצרים על ידי תיבת אשר וכמו שהאריך הרב שמשון מאסטרופולי זצ"ל בפי' על עשר מכות וידוע הוא דאשר כינוי למדת הבינה אשר גאלנו וגאל את אבותינו. הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו' כתב רש"י שהעלהו למעלה מן הכוכבים וזה הבטה ממעלה למטה ע"כ וכתב הרא"ם בב"ר אמר אין הבט אלא מלמעלה למטה ואינו רוצה לומר שכל הבטה היא מלמעלה למטה שהרי מצינו והביטו אחרי משה אל תבט אחריך הבט ימין וראה, אלא הכי פירושו אין הבט האמור כאן כי אם מלמעלה למטה דומיא דאין עמידה אלא תפלה וכו' ע"ש. והנה בב"ר פרשת וירא והוא מרומים ישכון אמר רבי יהודה בר"ס בשם רב חנן בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע הוא דהוא אמר ליה הבט נא אינו שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה עכ"ל המדרש ומבואר דהלשון הזה אינו מתפרש יפה כמ"ש הרא"ם ז"ל ומכל מקום נראה כי אין כוונת המדרש לומר שכל מקום שנאמר בו הבטה הוא דוקא מלמעלה למטה שהרי מצינו הבטה מן הצד או לפנים כדמוכח מן הפסוקים שכתב הרא"ם ז"ל אלא כוונתו לשלול מלמטה למעלה דווקא שבאותו אופן לא יתכן לומר בו הבטה כלל כן נראה נכון גם אפשר לומר שלעולם יכולים לומר הבטה על כל ראיה מאיזה צד שיהיה אפילו ממטה למעלה אבל אינו שייך לומר לאדם הבט השמים אם לא יאמר לו קודם שא נא ראשך והבט כי באומרו הבט דווקא נראה שאינו מחוסר שום פעולה כי אם תנועות העינים לראות ומשום הכי כתב המדרש דאינו שייך לומר הבט לחוד אלא כשהוא מלמעלה למטה לאפוקי ההפך כי אז היה לו לומר שא נא עיניך והבט ודוק היטב. הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אם אקח וכו' רק אשר אכלו הנערים וכו' ענר