לי לישועה (על התנ"ך) קטז

ויהי האדם לנפש חיה, כתב בעל ספר מגלה עמוקות הביאו הילקוט חדש ערך משה וז"ל לא זכה האדם מעולם למדרגת נשמה הנקראת יחידה אלא אדה"ר הוא שאמר הן האדם היה כאחד ממנו ומשה כשקם על הר סיני והוא שאמר לקחת מתנות באדם ואחר שחטאו בעגל ניטלה ממנו ולא זכה כ"א למדרגת חיה וזה"ש האדם לנפש חיה ס"ת משה ואחיך קודם מותו חזר וזכה ליחודה וזה"ש הן קרבו ימיך אותו הן האדם היה כאחד ממנו שנרמ"ז בו שהיה לו היחידה אותו הן יהיה לך כשיקרבו ימיך למות עכ"ד, וקשה לי שראיתי בילקוטי תורה למהרח"ו ז"ל פ' בראשית על פ' ויתהלך חנוך שכתב וז"ל דע כי כשמת חנוך היה יותר גבוה ממדרגת משה כי הוא רבו של משה והוא מלאך אנז"גנאל וגם כי הוא השיג חיה ומשה נשמה אך משיח ישיג יחידה וראוי היה משה שיזכה למלאך אך שגרם החטא בעבור ערבונות ערב רב שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם וכו' עכ"ד וממשמעות דברים אלו משמע דמשה בכל ימיו לא הגיע למדרגת חייה וכ"ש יחידה וצ"ע:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וכו' כתב הילקוט חדש סימן מ"ד הא דאמר הקב"ה מעץ הדעת לא תאכל רמז שלא יקבלו ערב רב והם גרמו חרבן בית ראשון ובית שני ולכך כתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות הכפל רמז לשני מקדשות זוהר בראשית דף קנ"ג עכ"ל, מות תמות עם השני תיבות והכולל גימטריא ע"ל כ"ן נחרב"ו השנ"י מקדשי"ם ודו"ק:

כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, בהקדים מ"ש משם האר"י זיע"א כי שת היה גלגול הבל, וכתב השל"ה הקדוש דהגלגולים נקראים אחרים יעויין שם וזה הוא מה שאמר הכתוב זרע אחר תחת הבל לאמור זה ינחמנו ממעשינו, הנה זה יש בו שני טעמים יש בו תלש"א ושני גרישי"ן ונראה לי רמז נכון בזה במ"ש גורי האר"י זיע"א הביאו הנח"ק פ' נח כי נח נתגלגל ביוסף ומשה דנח איש צדיק רמז ליוסף שנקרא צדיק תמים היה רמז למשה תמים ומובחר המין עכ"ד והנה ביוסף מצינו שנאמר בו הנמצא כזה חיש וכו' ובמשה ג"כ נאמר כי זה משה האיש ואמטו להכי לרמוז לנו דנח יבא בשני צדיקים אלו יש בו בתיבת זה הרומז לשניהם שני טעמים ועוד מצינו דטעמים אלו נרמזו ביוסף ומשה בענין היותר גדול ומעולה מכל שבחיהם כי ביוסף נאמר אלה תולדות יעקב יוסף וזה שבח גדול ליוסף שעיקר תולדות יעקב היה יוסף והוא כאחד ושם נאמר יוסף בשנ"י גרישי"ן כי זה הטעם מורה על דבר גדול ומעולה ומעורר כוונת הקורא לענין ההוא ועל זה בכאן נכתב זה ינחמנו בשנ"י גרישיין רמז הרומז לשבח יוסף שנתגלגל בו נח וגם במשה מצינו שבדבר של גדולה ומעלה נפלאה נאמר בו תלש"א והוא בפסוק ומשה יקח את האהל ושם ארז"ל דכל עדיים שהתנצלו ישראל בהר חורב לקחם משה וקבל כל אותם כתרים כנגד ישראל והוא באחד ועלתה לו גדולה כזה על כן בכאן ג"כ באה ונהיתה תלש"א בתיבת זה כי גם תלש"א טעם המורה על גדולה והתרחבות הענין ומעלותיו וק"ל. פרשת נח ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, יתכן לפרש במה שאמרו במדרש על מ"ש בש"ס שהיו חכמים יושבים בכרם ביבנה דהכוונה להורות גודל הענוה דלזה מורה הכרם כי האשכול של ענבים היותר גדולה הוא היותר נמוך וקרוב לקרקע מן הקטן עכ"ד וא"כ אומר הכתוב שהבין נח מיעוט ערך האדם אשר הוא עפר מן האדמה וראה להתחיל המלאכה אשר לפניו להחזיר העולם למתכונתו במלאכה אשר ממנה יקח אדם מוסר השכל להכיר מיעוט ערכו ומש"ה ויטע כרם המורה על ענין זה ודו"ק והרחב הדברים בב"ר מזרק אחד זה נח שנזרק מדור המבול כסף על שם המצוה שנצטוה נקרא כסף דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו עכ"ל ועיין הרב נחל קדומים ונלע"ד לפרש פשט נכון בהקדים מ"ש רבינו אפרים על פסוק זה בשר שהאדם משים נפשו בכפו עליו וזהו גזל וגניבה וכמ"ש בדוד שאמר הדם האנשים וכו' נשתה ע"ש בנח"ק וא"כ יוצא לנו דהפסוק דאך בשר בנפשו דמו מיירי בגזל ובזה אתי שפיר שמצוה זאת היא כסף שהוא שינוי הגזלה ועיקרה ובא לשון המדרש על נכון. וימת תרח בחרן, נו"ן של בחרן הפוכה ורש"י פירש להודיע דעד אברהם חרון אף בעולם וקשה