לי לישועה (על השו"ע) רנא

ואית דאמרי אשירה נא לידידי דא אברהם כד"א מה לידידי בביתי וכו' ע"ש הלכו' חדש סי' רצ"ג אסור לאכול חדש וכו' יש להזהר בזה מן החטים וקמח הבאים מערי אמריקה אם יודע שלא עבר עליהם העומר כי במקומות הנז' יש להם שני תבואות בשנה אחת בקוץ ואחת בחורף ומזה באים הרבה ספינות למקומינו וחטים של חורף מגיעים למקומינו קודם העומר ועיין בדין זה באחרונים וראיתי בבאה"ט שכתב דהכה"ג והט"ז והש"ך הביאו היתר ע"ש ואה"מ הש"ך נראה דקאי בסברת הפוסקים לאסור וע' בברכ"י סי' זה, הלכות אבלות סי' ש"פ, שאלה מעשה שהיה, ראובן שיש לו הרבה שותפין במין סחורה שקנו ושכרו לשמעון ולוי שימכרו הסחורה בחנות אחד ויהי היום אי היה שמע ראובן שמתה אמו בעיר אחרת זה שבעה ימים וקיבל עליו אבילות ונפשם לשאו"ל הגיעה אם שמעון ולוי הנז' יכולים לפתוח החנות שמוכרין הסחורה הנז' או לא, תשובה נראה שזה תלוי בפלוגתא בין הרב המבי"ט סי' ר"ס ובין מהראנ"ח סי' צ"ז הביאו האחרונים שכתב הרב המבי"ט שותפים שהיו יושבים כ"א בחנותו לבדו אם אירע אבל לא' מהם מותר לו לשותף האחר לישב בחנותו שהיה רגיל לישב בו ואעפ"י שהממון בשותפות אלו דבריו ז"ל ומוהראנ"ח סי' צ"ז אסר כיון דהממון בשות' וא"כ בנדו"ד שראובן הנז' אינו יושב בחנות לס' מהרימ"ט מותר ולמהראנ"ח אסור וכיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים כדכ' האחרונים שרי, וכי תאוה נפשך לדעת מקור הדברים יוקח נא ספר עין זוכר בח' יעיר אוזן מערכת ה' סי' ס"ב ושם אתה מוצא רוב האחרונים שכתבו הלכה כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים א"כ ודאי נקטינן כהמבי"ט וכן כתב הרב מהר"י זיין זצ"ל בס' גו"ר סי' פ"ו כלל ה' ח' יו"ד דנקטינן כמהרימ"ט אפי' הסוברים דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל כ"א בתנאים בזה יודו כיון שהוא מחלוקת שקול וקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל, וחזי הוית להרב שיירי כנה"ג שהביא ס' מבי"ט ומהראנ"ח וכתב וכבר בא מעשה לידי והורתי להתיר אחר ג' ימים כיון דלרש"ל בלא"ה אחר ג' ימים מותר ואפי' יושבים בחנות א' עכ"ד ולא ידעתי למה לא התיר אפי' תוך ג' כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים ומר ניהו ראש המדברים בזה שכן כתב בכללי הפוסקים שלו וכ"ש כי כן מוכח מהב"י סי' שצ"ו וכמ"ש הרב חיד"א בס' יעיר אוזן ומשום זה נראה לי פשוט דבנדו"ד גם השיירי כנה"ג יתיר לפתוח החנות הנז' כל ז' דכיון שראובן לא שמע מיתת אמו כ"א אחר ג' ימים אפי' יום א' של אבילותו חשיב כאחר ג' ימים, ומנא אמינא לה ממ"ש הירושלמי הובא בב"י בטעם מה שהחמירו יותר באבילות ג' ימים ראשונים דתלתא יומי קמאי נפשא טייסא על גופא סברא למיחזר גביה וכו' וא"כ בנדו"ד שכבר עברו ג' ימים משמתה אמו כבר בטלה חומרת ג' ימים דאזלא לה טעמא ונהי דלטעם אחר שכתב רי"ו בשם הראב"ד דהוא כדי שיבכה ג' ימים לבכי לא שייך לחלק מכל מקום ודאי דנקטינן כירושלמי, ומה גם דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל זהו מ"ש לענ"ד לא להלכה ולא למעשה, חושן משפט סי' ק"ה סכ"א מלוה או יורשיו שבאו לגבות מיורשי הלוה וטענו א"ל אבא לא לויתי שטר זה מעולם וכו' ואפי' האמין המלוה ללוה לומר פרעתי עכ"ל וכתב הסמ"ע סק"ן וז"ל בסוף ס' ע"א כתב המחבר דהמלוה שהאמין ללוה מועיל הנאמנות גם ליורשי הלוה ומשו"ה לא הוצרך לכתוב רבותא דאפי' האמין ג"כ ליורשים ופשוט דמה"ט אפי' הלוה או יורשיו רוצים לישבע וליפטר ואפ"ה קאמר דאין שומעים להם אלא יורשי המלוה נשבעין ונוטלים עכ"ל, ולשון זה קשה להולמו דמה זה שאומר דמהאי טעמא אפי' הלוה רוצה לישבע דהיכן הוא הלוה בדין הנזכר בש"ע הרי מת וקברנוהו והשטר בא לפני יורשיו והם טענו אמר לנו אבא לא לויתי ועוד קשה מ"ש בסוף דבריו אלא יורשי המלוה נשבעין ונוטלין דמה שבועה איכא הכא הא יורשי הלוה מודים שלא פרעו דהאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וליכא תו צורך שבועה כלל,