לי לישועה (על השו"ע) רנ

שור הנסקל מהותך אסור יעו"ש ומ"מ מודים לר"ת דמותר לסוך בחלב אפי' לתענוג דלא הוי איסורי הנא' דהרי הם אמרו דהא אסמכתא אינה כ"א ביום הכפורים וא"כ מנ"ל לאסור הסיכה בחלב בשאר ימים וזה פשוט, וחזיתיה לאו"ה סי' ט"ל וסי' ל"ד שכתב דברי הסמ"ג וכתב ג"כ בשם הסמ"ק וז"ל ושמא גם ר"ת לא התיר כ"א בחולה שאב"ס אבל לבריא אסור אליבא דכ"ע עכ"ד, והנה כבר הוכחנו מדברי התוס' היפך דבריו וכן ראיתי להרב נקודות הכסף בסי' קי"ז שדחה דבריו ע"ש, חזרנו לדברי הא"ח דאפשר להסכימם עם רשב"א וסייעתו ס"ד דמר אמר חדא ומ"א חדא ול"פ דא"ח מיירי בבריא דשם סיכ' כשתיה מדאסמכתי' מותבא כו' ורשב"א מיירי בחולה שאב"ס, אח"ז ראיתי להרב כנה"ג בסי' קי"ז אות ט"ז דמסיק כן דהא"ח ורשב"א לא פלגן בהדייהו ועבוד רבנן שלמא בינייהו ושם הביא ס' הלבוש דבחלב מותר ובחלב חזיר אסור יעו"ש והב"ח כ' דשרי אפי' לחולה שאב"ס כדברי רשב"א וכן הסכים הט"ז והנקודות הכסף כ' דמנהג לאסור בחלב חזיר לתענוג יעו"ש, זאת תורת העולה מכל הרשום בכתב ידינו זה דלסוך בחלב חזיר לחולה שאב"ס לא יש מי שאוסר כלל דמותר אליבא דכ"ע ולתענוג תליא בפלוגתא, דלר"ת ודברי תוס' דיומא ולס' אחרונים מותר, ולס' א"ח ורשב"א ורבינו יצחק ורבינו ברוך שכתב הסמ"ג וסמ"ק והאו"ה ומסקנת הב"ח ולבוש וט"ז אסור, דלסברת הלבוש דמחלק בין חלב לחלב חזיר סברת ר"ת היא סברא יחידית, וכמו שכתב הכנה"ג שם ונראה דאין להקל נגד קמאי ובתראי דעומדין בסברא זו, ומה גם כי לאו"ה אין כאן מחלוקת כי לכ"ע אסור, שוב ראיתי להרב מחב"ר בא"ח סי' תר"י דהאות הא' שהביא ס' הבתים דמשמע מלשונו דר"ת מתיר אפי' לתענוג ודייק מס' הבתים כמו שדייקנו לעיל מהתוס' וכתב שכ"כ התשב"ץ היפך דברי האו"ה וכ' שכ"כ רבינו ירוחם נט"ו אות ז"ך ותמה על נקודות הכסף שלא נסתייע מרבינו ירוחם והוא פלא דתחילת דיבור הנקודות הכסף שכ' וכ' רבינו ירוחם נט"ו אות ז"ך וכ' עו"ש דיש ג' סברות בדבר דעת רבינו ברוך והא"ח דאסור לסוך בחלב חזיר דסיכה כשתיה וסיכה בכל דבר וק"ק למה כ' ס' רבינו ברוך דוקא הלא רבינו יצחק ג"כ אזיל ומודה בזה וכאמור לעיל, ודעת רשב"א ותוס' דיומא דסיכה בכל דבר ומותר לסוך במידי דשרי בהנא' ודעת ר"ת דסיכה הוא דוקא בשמן ומותר לסוך אפי' לתענוג, וק"ק על הט"ז דנרא' מלשונו דרשב"א ותוס' ור"ת סברא אחת היא להם ויש חילוק ביניהם עכ"ד ז"ל, ומ"ש על הט"ז נראה דכיון דבחלב שוו בשיעוריהן ובו מסיק הט"ז והשוה אותם ופשוט, וממ"ש בחלוק' הב' משמע דהרשב"א ס"ל דמותר אפי' לתענוג ולא ידעתי מה הכרח ים לו לפרש כן, ומ"מ נלע"ד דהדיוק שכתבתו מדברי רשב"א לעיל מדכתב אפי' לחולה שאב"ס ולא כתב אפי' לבריא דהוא רבותא טפי יש לדחות קצת דכיון דרשב"א עסוק אם מותר לעשות מרחץ של יין לחולה שאב"ס משו"ה נקט לחולה שאב"ס וק"ל. הלכות רבית סימן קע"ב ס"ב כתב מר"ן משכונא זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה ללוה בדבר קצוב יש אוסרין ויש מתירין ע"כ ולפי הכלל המסור בידינו הלכה כיש מתירין, וק"ק דבריש סי' קס"ב כתב מי שהיתה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה ללוה ויש מתירין דמשכנתא דסורא עכ"ל וא"כ כיון שסתם דיש אוסרים בסי"ז נראה דפסק דהלכה כיש אוסרים ונראה לישב כמ"ש השכנה"ג א"ח סימן רס"ח א' ג' וז"ל ואולי הכא שאני שלא הוכרח לכתוב הסברא הא' כסתם אלא מפני שבלל כל התפלות ובשאר תפלות חוץ מתפלת מוסף כולי עלמא מודו דאינו חוזר עכ"ד וא"כ גם בנדון זה נוכל לומר דכיון דסברא א' בסי' קס"ב כולל כל המשכונות היינו טעמא דכתבה בסתם דבשאר משכונות כ"ע לא פליגי דאסור משום הכי כתבו סתם וכמ"ש השיכנה"ג הנז' וק"ל, הלכות מילה סי' רס"ה ס"א ואומר אשר קדש ידיד מבטן וכו' רש"י פי' ידיד על יצחק שנא' בו אשר אהבת ור"ת מפרש דקאי על אברהם יעו"ש בגמ' שבת לשני הפירושים יש ראיה מהזוהר הקדוש פ' לך לך דצ"ו שהביא שם שני פירושים אלו על פסוק בישעיה אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וכו' אשירה נא לידידי דא יצחק דהוה ידיד ואקרי ידיד ע"ד לא יפוק לעלמא וכו'