לי לישועה (על השו"ע) רמט

היו שלוקים ונשתנו מברייתן אית בהו משום בש"ג ותקשי על הש"ס דלתרי לישני דסורא ופומבדיתא וכו' לכ"ע דייסא לית ביה משום בש"ג אלא ודאי דאיכא למימר דדייסא לחוד וחטים שלוקים לחוד דדייסא היינו חטים כתושים כמ"ש רש"י בברכות דף ל"ו ע"ב וחטים כתושים עם מים גרידא היא בישול גרוע כדמשמע התם ולא הים חשוב להם לעלות על שולחן מלכים לא כן חטים שלמים שלוקים אפשר לא היה להם לדבר גרוע כי אפשר היו נותנים בו איזה דבר המטעימו ובזה ליכא קושיא על מרן ז"ל ולסברת הרשב"א שאמר דדייסא נאכלת כמו שהיא חיה ליכא להקשות מן הש"ס הנז"ל דאימור דנאכלת חיה כשהם חטים כתושים עם מים לא כן חטים גרידא חינם נאכלים חיים כדמוכח מן הברייחא דעשאם קליות זה נ"ל לכאורה בדברי הרשב"א ודו"ק, סי' קט"ז כתב הבאה"ב בשם הרב שפע טל ז"ל שלא יבנה אדם בית בקרקע שלא היה שם בית מעולם ודבריו מצוואת ר' יהודה החסיד ז"ל ושם מוסיף שאם בנאו שלא ידור בו שנים עשר חדש ונ"ל דמיירי שבנאו אדם לעצמו אבל אם בנאו גוי לית לן בה דהנה הקפידא על מעשה הבנין בקרקע חדש שמא היה אותו מקום משכן למזיקים וכדומה ויבקשו להזיק לישראל הבונה אבל אם בנאו גוי מה לו בזה לישראל ולמה נא ידור בו מאחר שהבית של גוי והוא בנאו ועיקר הקפידה אינו כי אם על הבנין וכמו שמצינו שציוה החסיד ז"ל שלא לבנות בית אבנים ואם בנה לא ידור בה ימים ואפי' הכי אמר שיכול לקנותה ונראה דה"ה הכא ובדברים אלו הבו דלא לוסיף ומ"מ בני אדם נמנעים מלדור בבית חדש ממש מפני שהאויר נשאר לח ומזיק עד שיעבור איזה זמן והכל לפי הענין וזה מצד הרפואה ובס' הצוואות סי' ל"ד כתב אחים נשואים לא ידורו בעיר אחת יחד וסי' לדבר כי ישבו אחים יחדיו וכו' ועי' בספר חסידים סי' רמ"ז ובמפרש שם דהקפידא היא בד' אחים וכן מפרש הכתוב אחים שנים יחדיו שנים הרי ארבע, הלכות ע"ז סי' קנ"ה שאלה בענין סיכת חלב חזיר אם מותר לסוך לבריא או דוקא לחולה אפילו שאין בו סכנה, תשובה מרן ב"י בי"ד סי' קי"ד כתב משם א"ח וז"ל אבל לסוך בשרו ודאי אסור שהרי סיכה הוא בכלל שתיה עכ"ל ומדכתב דסיכה כשתיה היה נראה לכאורה דסובר דאסור גם לחולה שאין בו סכנת דשתיה ודאי אסור לחולה שאין בו סכנה דהוא כדרך הנאתו דשתיה בכלל אכילה ואכילה אינה מותר ב"א לחולה שיש בו סכנה כמבואר בהרמב"ם פ"ה מהלכות יסודי התורה ובש"ע י"ד סי' קנ"ה וכן נראה שהבין הב"ח מדברי האו"ח דכתב דהסמ"ג חולק ודו"ק אבל הרשב"א בתשובה הביאה מר"ן בב"י סי' קכ"ג וז"ל שלא מצינו מקום שאסרו לסוך בחלב ובחלב חזיר אפי' לחולה שאין בו סכנה עכ"ל מבואר יוצא מפי גדול חלב אלא ודאי דגם הוא אוסר בבריא וכן מצאתי בסמ"ג דף כ"א ע"ב שכתב וז"ל אמר ר' יצחק וכו' ובחול מותר לסוך חטטין בחלב ובאיסור אע"ג דסיכה כשתיה בפ' ר"ע מותבא כמים וכו' קרא אסמכתא בעלמא ומדרבנן אין איסור אלא כי עביד לתענוג אבל משום צערא מותר כגון חטטין או למכה שרי כתב רבינו ברוך ותינוקות נראה שאסור לסוך גופן בחלב חזיר שאין זה אלא לתענוג אבל ע"י גויה מותר אך לפי' רבינו יעקב מותר לסוך אפי' ישראל מחלב חזיר שאמר דמ"ש הכתוב היא סוכת שמן דוקא אבל שאר סוכות לא אסמכוה אקרא עכ"ד, יצא לנו מזה דלר"י ורבינו ברוך מותר לחולה שאב"ס אבל לא לתענוג וכמו שפי' דברי רשב"א ולס' ר"ת הלזו הלא היא כתובה בתוס' פ' בנות כותים דף ל"ב ד"ה ובשמן ומשם מוכח דר"ת מתיר אפילו לתענוג כמו שכתב הסמ"ג שכתב וז"ל ועוד אומר ר"ת דדוקא סיכת שמן אסמכוה אקרא אבל סיכת חלב שריא עכ"ל, והנה במקום שאסרו שמן התירו חלב ואי אמרת לא התירו חלב אלא בחול' שאב"ס שם אפי' שמן מותר אלא ע"ס דמתיר אפילו לתענוג והתוס' ביומא דף ע"ז ד"ה דתנן שכתבו וז"ל ומותר לאדם לסוך בחלב דלא מצינו סיכה כשתיה אלא לענין כפור והתרומה ובאיסורי הנאה וכו' עכ"ד וחולקים עם ר"ת בחדא דלר"ת לא אמרינן סיכ' כשתי' כ"א בשמן והם סוברים דגם בחלב כמ"ש בחלב