לי לישועה (על השו"ע) רמו

סי' תרצ"ב כתב הטור וז"ל וב"ה כתב מסתברא כיון שברכה אחרונה במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בקריאתה דלאו הפסקה היא אלא בקריאה תליא מילתא ואינו נרא' דכיון שהוא מברך צריך שלא להפסיק דמאי נפקא מינה דתלי במנהגא סוף סוף הוא מברך עד כאן, וכתב מרן ב"י ומ"ש רבינו ואינו נראה וכו' אינה טענה דכיון שאינו מחויב לברך לבסוף נמצא דברכה זו לא שייכא אמגילה אלא כמשבח ומודה על הנס וכמ"ש הר"ן הלכך אינו ענין למגילה לומר שלא יפסיק בקריאתה עכ"ד ולכאורה קשה על הב"י דמלשון דבעל העיטור משמע שהוא סובר דהברכה קאי על המגילה אלא משום דתלי במנהגא קאמר דאין לגעור דאי סובר דלא קאי על המגילה אמאי מהדר אטעמא דתלי במנהגא ואם כדברי הב"י אפילו אם לא תלי אז במנהגא שפיר אין לגעור כיון דלא קאי על המגילה ונלע"ד דהב"י מפרש בדברי בעל העיטור דכונתו דכיון דתליא במנהגא ודאי דלא קאי אמגילה דאי קאי אמגילה היה חיוב לברכה ולא הוה מילתא דתליא במנהגא וכמו שדקדק בלשונו שכתב שכיון שאינו חייב לברכה לבסוף נמצא שברכה זו לא שייכא למגילה ודו"ק וכ"נ שהבין הרב ל"ח פ' היה קורא או"ך ך' וע"ש שהשיג על הב"י בזה, שם כתב הפר"ח סק"א וז"ל כתב הכנה"ג יש מקפידים שלא לברך אותה עד אחר שיגלול את המגילה ולמדו ענין זה מס"ת שאין הקורא מברך עד שיגלול הס"ת ונ"ל שאינו דומה עכ"ל בשם סדר היום ומ"ש שאינו דומה לספר תורה לפי דהתם היינו טעמא שלא יהיו הגוללין טרודין לשמוע ההפטרה וכמ"ש רש"י בפ' א"ד דקל"ט ע"ב עכ"ל הפר"ח והרב כסא אליהו השיג על הפר"ח וגם הרב זכור לאברהם בח"ג ע' פורים וכתב שאין כונת הרב סדר היום כמ"ש הפר"ח אלא נ"ל דלמדו מן ס"ת ענין זה דשם בס"ת כשהעולה מברך צריך לגלול הס"ת כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות בתוכו ולא קאי על ענין מפטיר כמו שהבין הפר"ח ומשום הכי כתב הרב סדר היום ונ"ל שאינו דומה דבמגילה אם יאמרו שהברכות כתובות שם מאי איכפת עש"ד ז"ל ומכולהו הני סרכין תלתא ז"ל נראה דנעלם ממאור עיניהם הקדושים ס' סדר היום דמר ניהו מפרש דבריו ויהיב טעמא כמ"ש הרב כסא אליהו וה' זל"א יע"ש, סי' תרצ"ג כתב הכ"ד סי' ת"ץ המנהג פשוט לעכב הס"ת בתיבה עד אחר קריאת המגילה וסדר קדושה ויש לתמוה מנין לנו זה המנהג וכו' ואח"ך מצאתי כן בהרד"א וכלבו וכו'. עד כאן, ותימא לי דהמנהג הזה כתבוהו התוס' פרק קמא דמסכת מגילה דף ה' ע"א דיבור המתחיל פסק ואמר וכן מצאתי שכתב סדר היום ובספר האורה לרש"י זלה"ה עיניך הרואות שמנהג זה מיוסד על אדני פז שם כתב השיירי כנה"ג בהגה"ט אות א' וז"ל ואומרים ויתן לך קודם שיקרא המגילה וקורים את המגילה ואח"ך מבדילים ספר המפה עכ"ל ואה"מ אין זה כונת מור"ם בהג"ה כמבואר בד"מ וז"ל והכלבו כתב שאין אומרים ויתן לך והאבודרהם והכלבו כתבו שיש לאומרו וכן כתבו מנהגים שלנו כתב עוד אבודרהם שיש להבדיל קודם הקריאה וכ"כ הכלבו דלא כמנהג נארבונה והמנהג שלנו כמנהג נארבונה קורים המגילה ואשר הניא ויהי נועם ומבדילים ואומרים ויתן לך וכן הוא במנהגים עכ"ל הרי מבואר דמנהגם היה לקרות המגילה ואח"כ ויתן לך ומור"ם בהג"ה הביא דין זה מן המנהגים וא"כ כונת מור"ם בהג"ה היא כך ואומרים ויתן לך לאפוקי מ"ד שאין אומרים אותו כלל ואחר כך אמר דין אחר דקורין את המגילה ואחר כך מבדילים לאפוקי מאן דאמר איפכא וכן פירש הרב באר הגולה ואחר שכתבתי זה ראיתי להרב חיד"א זלה"ה בברכ"י סימן תצ"ג שכתב דספר ד"מ לא יצא לאור בימי הכנה"ג ז"ל ואם כן אין תמיהא שלא ראה את דבריו ומכל מקום פירוש דברי מור"ם ז"ל בהג"ה הס כמו שכתבתי, יורה דעה הלכות שחיטה סימן ס"ט, בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו', לשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם