לי לישועה (על השו"ע) רמה

פחות מר ובה וכל פחות מרובה קרי מקצתה וא"כ אם חסרה חציה פסולה אבל לדברי הטור דמפרש הא בכולה דר"ל שרובה של המגילה מטושטשת ואין ר"נ והויא פסולה א"כ כל שתהיה חסרה פחות מרובה כשרה ומ"ש הרב"י ז"ל וכך הם דברי רבינו כוונתו על פירוש מילת כולה בין להרמב"ם בין לטור פ' שוה דהיינו רובה זה נראה לע"ד פירוש דברי המקראי קדש הן אמת שפירוש זה שמיחס הרב להרמב"ם בגמרא הוא דחוק אבל זה נראה כוונתו וראיתי להרב מטה יהודה סימן זה שכתב על המקראי קדש ז"ל והנה פירוש זה אינו עולה ליישב הדעת דמרן דלפי זה צ"ל פירוש מקצתה פחות מרובה ואפי' חציה קרי מקצתה ואילו לדעת מר"ן פירוש מקצתה הוא מיעוטה עכ"ל, ולע"ד נראה דהמו"ק מפרש מיעוטה שכ' מרן שר"ל פחות מרובה דאל"כ למרן קשיא דיוקא אדיוקא אלא ודאי פירוש מיעוטה הוא פחות מרובה והרב מט"י בעצמו פירש לעיל דברי הב"י כן כפירוש שכתב עליו שהוא דחוק וכן מוכרח לפרש לפי' אחרון של המט"י, עוד כתב הרב הנז' וז"ל ועוד קשיא לי איך יתיישב דעת הרמב"ם לשיטתו פירוש הא בכולה הא במקצתה דהגמרא מהדר ליישב שני ברייתות וחדא דקתני כשרה מיירי במקצתה וחדא דקתני פסולה מיירי בכולה וא"כ מוכרח לפרש פירוש כולה מיירי באין רישומן ניכר שיעור רובה, ופירוש זה של הרב הוא תמוה וצל"ע עכ"ד ולפי מה שכתבתי בפירוש דברי המו"ק ליכא תמיה ולא קושיא דהמו"ק אינו מפרש דמ"ש בגמרא הא בכולה מיירי על הברייתא השניה הפוסלת כ"א לאותה המכשרת ודו"ק:

ומ"ש המט"י בדברי הרמב"ם הוא דחוק הרבה לפי קוצר דעתי דאם כן הו"ל למימר אם היה רובה שלם כשרה ואם היה רובה חסר פסולה אבל לשון ואם לאו פסולה לא משמע הכי ואחר זה ראיתי להרב לשון לימודים דפירש כן בקצת חילוק וכתב שהוא דחוק יע"ש ועי' בס' צרור החיים שכתב דט"ס בב"י וצ"ל ואין כן דברי הרמב"ם, שם במג"א סק"ב ואם השמיט בה הסופר תיבות שאינם מפסידים הקריאה וכו' עכ"ל, לשון זה הוא מוטעה וכבר הגיהו במחצית השקל ומאמ"ר והנה ראיתי להרב מור וקציעה שהעתיקו כמות שהוא וכתב עליו ואיני יודע אלו התיבות שאינם מפסידים הקריאה עד כ"ד ולכאורה נראה דתיבות שאינם מפסידים הבנת הקריאה הם במשל זכר את ושתי אם כ' זכר ושתי בלא את הרי אינו מפסיד ההבנה וכן הרבה, שם כתב הרב מט"י דין ד' וז"ל הפר"ח רבים מקשים דמאי קשיא ליה להרשב"א דבגמ' פריך שפיר וכו' ואפשר ליישב וכו' ונראה דכן כונת הפר"ח בתירוצו עכ"ל וצל"ע דתירוץ זה כבר תירצו הכנה"ג ודחה אותו יעו"ש ומה חידש הפר"ח וה"ה ז"ל והרב עצמו בספר זה הזכיר דברי הכנה"ג ומג"א שהשיג עליו וצ"ע וכפירוש דברי הפר"ח כבר פירש החמד משה והרב חסדי דוד והברכ"י זלה"ה באופן אחר וכ"ן שמפרש הרב נהר שלום והרבנים הנזכרים השיגו על הפר"ח זלה"ה יעויין שם דבריהם ז"ל, סי' תרצ"א כתב הטור וצריכה שרטוט ור"ת כתב כיון שנקראת ספר נותנים לה כל דיני ספר תורה חוץ ממה שמפורש בהדיא וכו' וכתב עליו מר"ן הב"י ולשון רבינו אינו מכוון דמשמע דר"ת אתא לאפלוגי על שום דבר שנזכר לעיל ואינו כן וא"כ לא הוה ל"ל אלא וכתב ר"ת כיון שנקראת ספר עכ"ל ואני בעניי כשלמדתי דברי הטור קודם שראיתי הב"י נ"ל דלשון הטור הוא מדוקדק דכיון דאמר וצריכה שירטוט ממילא משמע דשאר דברים אינה צריכה וא"כ לא הויא כספר תורה וע"ז אמר ור"ת כ' וכו' דהויא ממש כס"ת חוץ וכו' ואחר זה ראיתי לכנה"ג שכתב בשם משפט צדק דלדעתו לשון הטור מדוקדק עד כאן ואולי כיוונתי לדעתו ז"ל, שם כתב הב"י ולפי"ז אם באנו לצאת לכל הדעות צריך לתפור י"א תפירות ע"כ, וכתב המו"ק ואפשר שאם באנו לצאת ידי הדעות בדקדוק צריכים ט"ו תפירות ודו"ק עכ"ל, ונראה שרצונו לומר שיש לנו להסתפק עדיין דשמא הרמב"ם שסובר שפירוש משולשים היינו ג' תפירות בשלשה מקומות כמ"ש שלשה בקצה היריעה ושלשה באמצעיתה ושלשה בקצה היריעה אעפ"י שעדיין יש ספק אם סובר כהרי"ף וא"כ די בי"א תפירות או אפשר שסובר כרש"י ואם כן צריך שאותן שני תפירות שבחלק הרביעי שכתב הש"ע יהיו משולשין שלש תפירות בכל חלק רביעי, ואם כן צריכין להיות חמשה עשר תפירות ודו"ק,