לי לישועה (על השו"ע) רמד

יודעים לקרות וצריכים שיקראוה להם בני העיר וכו' עד כאן לשונו, וכתב הרב מהר"י איסקפא בספר ראש יוסף בסימן זה ע"ד וזה לשונו נראה דאותו שקרא להם צריך לקרות כשיבא זמנו בי"ד או בט"ו משום שלא יצא בקריאה שקרא לבני הכפרים כיון דלאו זמנו ואין לומר כיון דהוא אינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן וזה כיון שאינו מחויב איך יוצאים אין זה כלום דכשאמרינן שאינו מחויב בדבר היינו שאינו מחויב באותה מצוה כלל ואינו בר חיובא וזה מחויב בדבר מקרי אלא שלא הגיע זמנו עדיין עכ"ד, ובמטו מיניה דמר ניהו רבא רישא דדהבא נראה לי ראיה היפך ממ"ש מדברי הירושלמי פ"ב דמגילה וז"ל בן כרך מהו שיוציא בן עיר ידי חובתו ויבא בהדא כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם עכ"ל הרי מבואר דאע"פ שחייב במצוה כיון שלא הגיע זמנו לבן כרך לקרות מיקרי אינו מחויב בדבר לדברי הירושלמי וצ"ע ודברי רש"י כבר יישבום רבנן בתראי, סי' תרפ"ט כתב הרב יד אהרן בהגה"ט וז"ל אך לדעת הכלבו שכ' ולפי מ"ש הרמב"ם ז"ל נראה דחרש מוציא לכתחילה שהרי לא הוציא מכלל המוציאין רק שוטה וקטן עכ"ל הכלבו ודבריו תמוהים החרש באיזה סוג נכנס דהא לעיל כשכתב הרמב"ם הכל חייבים במ"מ לא הכניס חרש בכלל משמע דחרש פטור ואיהו ז"ל כתב דחייב וצ"ע עכ"ל ודבריו של הרב יד אהרן אחה"מ תמוהים הם דכוונת הכלבו פשוטה לפניה דכיון דהרמב"ם ז"ל היה מונה אותן שיצאו מן הכלל המוציאין ולא הוציא חרש בהדי שוטה וקטן תו אינו צריך להזכיר חרש בפרטות בכלל המוציאין והחיובים במ"מ דהחרש נשאר בכלל מ"ש הכל חייבים במ"מ וכו' ודו"ק, סי' תר"ץ כתב ספר התניא וז"ל מגילה בין בזמנה ובין שלא בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ואינו צריך להביא עשרה וגרסינן בירושלמי ר' בא בשם רבי יהודה כל שאמרו חכמים ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ואנן חמיין לרבנן קורין אפי' ביחיד עכ"ד וצ"ע כיצד כתב כן דבגמרא דידן דף ד' ע"א איתמר מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה וכיצד הניח הגמרא דידן ופסק כירושלמי ויש מי שרצה לתרץ דכיון דבירושלמי קאמר דחמיין לרבנן דקרו ביחיד מעשה רב ולע"ד אינו מחוור דכיון דגמרא דידן הביא זה בלי חולק דשלא בזמנה בעינן עשרה אעפ"י דבירושלמי מביא מעשה לא פסקינן כוותיה שכבר ראו האמוראים גמ' דמערבא כמ"ש האחרונים בכמה מקומות וכיון שלא הביאו אותו מעשה בגמרא דידן ודאי דלא ס"ל הכי ונ"ל לפרשן דכוונת התניא כמ"ש ושלא בזמנה היינו כשנדחה פורים דחל בשבת ועושין אותו ביום ששי בעינן עשרה וכבר יש שמפרש בגמ' כן כמ"ש הרא"ש והר"ן והתניא בגמרא שלנו מפרש כפירש"י דמיירי שלא בזמנה היינו קודם י"ד וט"ו ובדברי הירושלמי מפרש דמיירי כשנדחה פורים דחל בשבת דבכך עסיק הירושלמי וז"ל ורבוואתא חל להיות לעיירות בשבת וכו' אשכח תני כפרים קורין בע"ש ועיירות גדולות ידחו ליום הכניסה המוקפות חומה לאחד בשבת היך עבדין עובדא אמר רבי יסא לית אפשר ואין אפשר במתניתא רבי בא בשם רבי יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ואנן חמיין לרבנן אפי' ביחיד עכ"ל ובזה א"ש פסק התניא ולפ"ד גמ' דידן אינה חולקת עם הירושלמי ודו"ק, שם כתב המקראי קדש ע"ד מר"ן הב"י שכתב על דברי הרמב"ם וכך הם דברי רבינו עכ"ל וכתב הרב הנז' וז"ל וליתא דלהרמב"ם חציה פסולה ולטור חציה כשרה ר"ל דתרווייהו מפרשי תיבת כולה רובה אך הרמב"ם מפרש לכשרות שתהיה כשרה והטור מפרש לפסלות שתהיה רובה מטושטשת פסולה ובשיעור תיבת כולה שוין הב"י עכ"ל ופירוש דבריו נלע"ד שכך הוא דבגמרא הקשו שני ברייתות חדא אמרה אם חסר כשרה וחדא אמרה אם חסר פסולה ותירצו הא בכולה הא במקצת' ולדעת הרמב"ם הא בכולה פירוש הא ברייתא דמכשרת היינו דכתוב רובה וחסר מעוטה והא במקצתה פי' הברייתא דפוסלת איירי דכתוב בה מקצתה שאינם מטושטשות (או מטושטשות ורישומן ניכר) וזהו מ"ש המקראי קדש דלהרמב"ם מפרש לכשרות והטור מפרש כפשט הגמרא דהא בכולה קאי על הברייתא הפוסלת במטושטשות ואין רישומן ניכר והא במקצתה קאי על הברייתא המכשרת ובין למר ובין למר פי' מילת הא בכולה הוא רובה אלא דלהרמב"ם קאי על הברייתא הראשונה המכשרת ולהטור קאי לברייתא הב' שפוסלת ובין למר ובין למר פירוש מקצתה הוא פחות מרובה וממילא להרמב"ם דמפרש הא בכולה וכו' ר"ל כדי שתהיה המגילה כשרה צריכה להיות רובה בתוכה ופי' הא במקצתה שר"ל שתהיה בתוכה