לי לישועה (על השו"ע) רמג

בתשובת הריב"ש סי' תי"ו עכ"ל מבואר מדבריו דקאי על המתענים שלשה ימים ולא על המתענין יום אחד דוקא וכמבואר בריב"ש שם, והחכם השלם כמהר"ש הכהן נר"ו אמר שסעיף קטן ב' במג"א מצויין בטעות וצ"ל בסעיף קטן ה' אחר מ"ש דיש מתענין השלשה ימים שני וחמישי ושני ושם שייכי דבריו דיש מתענין אותם לילה ויום ואע"ג דבכנסת הגדול' לא זכר בה"ב מ"מ בשו"ת הריב"ש שזכר הכנה"ג מבואר כן. שם כתב הרב מקראי קדש וז"ל ומיהו לתוס' והרא"ש שכתבו דלא עדיף לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים משאר מגילת תענית שבטלו לגמרי א"ה קשה למאי הלכתא רב פסק כר"י דאמר לפניו אסור דהא רב ס"ל בפ"ק דר"ה דבטלה מגילת תענית וא"כ למאי הלכתא פסק כר"י בשלמא למ"ד שלא בטלו לפניהם ולאחריהם דפורים אתי שפיר ולזה הוצרך רב לפסוק כר"י אלא לתוס' והרא"ש דכתבו דבטלו מאי איכא למימר וצ"ע את"ד ז"ל, ונראה דנעלם מעיניו הקדושים דקושיא זו דקמאי הוא וכן הק' הרז"א במאור והרב לשון לימודים בא לכלל ישוב לקושיא זו יעו"ש, ופשוט דלשיטת המאור לא קשה מידי דשפיר הוצרך רב לומר דבחנוכה לפניהם אסור כיון דלא הוי דברי קבלה אבל לרבינו שב"ט שהביאו הג"מ בריש ה' תענית דלפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים מותרים פורים משום שהוא דברי קבלה ודברי קבלה הוא כד"ת וחנוכה משום פרסומי ניסא ודאי קשה קושיא הנז'. וכתב הרב המחב"ר וז"ל וראיתי להרב מו"ק שהקשה על הפר"ח שכתב דלפי דברי הרז"ה נלמוד לירושלים שקורין בט"ו שאסורין להתענות בי"ג והאריך בזה ומסיק דאף בעל המאור לא אמר' אלא בשאר כרכים המוקפים משא"כ בירושלים שנותנים בה חומרי כל המקומות דאתו לה מעלמא וכו' עכ"ד המו"ק ולא שלטו מאור עיניו במאור להרז"ה דחשב דהני מילי מהפר"ח עצמו ואינו כן כי הרז"ה כתב דבירושלים לא יתענו בי"ג עכ"ל המחב"ר, ומ"ש דהמו"ק חשב דהני מילי מהפר"ח יצאו אהמ"ר לא ידענא כיצד יכול לומר כן דהמו"ק כתב בפי' ואע"ג שהם דברי המאור וכו', ומ"ש דבמאור מפורש דבירושלים אין להתענות בי"ג אהמ"ר לא הבינותי דזה לשון בעל המאור ואם תשאל על מה נהגו העם להתענות בי"ג יש להשיב דפורים דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תור' ואין צריכים חיזוק, ולפי' בני חמיסר אסורין בי"ג ובני ארביסר מותרין עכ"ל הרי שלא הזכיר ירושלים כ"א בני כרכים והרוא' דברי הפר"ח יראה בהדיא שדין ירושלים הם דברי הפר"ח עצמו ע"ש, וצ"ע על המחבר ונ"ל דהרב ז"ל במחב"ר נמשך אחר מ"ש בברכ"י ס"ז וז"ל ומה שחשב הרב דהא דבני ירושלים יצא לידון הפר"ח מדנפשי' ונעלם ממנו שהם דברי הרז"ה גופי' בפי' המאור בפ"ק דמגיל' יעו"ש עכ"ל הברכ"י ושם היתה כוונתו דדין זה לא הוציאו מחדש הפר"ח כ"א הרז"ה אבל לא שהרז"ה מזכיר ירושלים בפירוש וכשכתב המחב"ר נמשך אחר פשטן של דברים שנראה שהברכ"י ר"ל דהרז"ה הזכיר ירושלים בפירוש כנ"ל להליץ בעד הרב המחב"ר ובאותו פרק היה דבר המלך נחוץ כמ"ש הוא ז"ל אח"ז, ועיין בספר תמים דעים סי' רמ"ג להראב"ד שהקש' על דברי הרז"ה ופסק דיכולין להתענות בי"ג, שם כתב הרב בית דוד וז"ל בס' באה"ט כתב שאם חל פורים בא' בשבת שמקדימין להתענות בה' אפי' אם הולך בדרך דקשה עליו התענית צריך להתענות וציין ב"י, כנראה שהבין דמ"ש בב"י שהשיב רש"י שאין לאדם לפרוש מן הציבור משום לא תתגודדו קאי לענין תענית שביום ה' שצריך להתענות וכו' ואין לומר שכונתו שאע"פ שאינו מדברי סופרים אין לאדם לפרוש מן הציבור וכו' והא דציין מור"ם אגודה ולא ציין רש"י משום דאיכא רבוואתא טפי יע"ש דבריו באורך ואהמ"ר בד"מ הארוך מבואר כמ"ש הבאה"ט וכן מבואר בס' האורה לרש"י ז"ל ועי' בערך השולחן שהקשה על הכ"ד ז"ל מס' א"ח ומדברי עצמו בסי' שמ"ז יעו"ש. סי' תרפ"ח כתב הפר"ח דמ"ש בגמ' זמנו של זה לא כזמנו ש"ז מפ' בזמניהם דמשמע דלעיכובא וכו' וחלק עליו הרב מו"ק דלאו לעיכובא כ"א לכתחילה ע"ש, ולכאורה קשה דפ' בזמניהם כיצד נאמר שהוא לכתחילה הלא קי"ל בקדשים שנה הכתוב לעכב מכלל דבאחרים לעולם הוי לעיכובא, ועיין בק"א בספר פר"ח י"ד סימן א' סק"א בהשגה על הב"ה ועיין להרב אהלי יצחק על ברכות דף ט"ו, שם כתב הבית יוסף משם רש"י, וז"ל שבאים בני הכפרים לעיירות וכו' ובני הכפרים אינם