לי לישועה (על השו"ע) רמב

והן אמת דכך מורה לשון הטור מ"מ במסכת סופרים הוא דחוק לומר כן כמו שכתב הרב כסא רחמים עצמו ונראה דאישתמיט מינייהו מלכי מ"ש מהרי"ל סימן קנ"ט הביאו הרב מטה משה סימן תתקפ"א וז"ל ומה דאיתא במסכת סופרים די"ל הנרות קודם שעשה נסים כתב מהרי"ל דמר סבר כמו הירושלמי בשעת עשייתן ואנו אין לנו אלא תלמוד דידן שהוא העיקר וכ"ש דאין מנהג פשוט לומר והיאך נפסיק בטפל את העיקר עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי גדול דמ"ש במסכת סופרים הוא בדוקא וגם אישתמיטייהו ממ"ש הכנה"ג סי' תרע"ו יעו"ש, שם כתב ה' מטה משם וז"ל וכתב מורי הגאון רש"ל ז"ל נוסח הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל ח' ומי חנוכה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נסיך ועל נפלאותך ועל ישועתיך ע"כ לא תגרע ולא תוסיף ולא תשנה וסימנך ל"ו תיבות יש בזה הנוסח כמנין תבות חנוכה חוץ מתיבות הנרות הללו עכ"ל רש"ל וכתב הרב מטה משה שעדיין צריך ג' תיבות ונ"ל שגם אנו מדליקין אינו מן המנין ומצאתי בגירסא שלא היה גריס על הנסים ועל הנפלאות אלא על הניסים והנפלאות ואתי החשבון בדקדוק עכ"ד קדשו, ולענ"ד נראה דאין אנו צריכים לומר דאנו מדליקים אינו מן המנין דכוונת רש"ל היא חוץ מן הנרות הללו שנזכר שני פעמים הנרות הללו ואח"ך ראיתי שכן כתב הכנה"ג ועל מ"ש המטה משה דרש"ל גריס על הניסים והנפלאות ע"ש מ"ש הא"ר עליו וכתב המטה משה דבנוסח שבהרא"ש יש בו מ"ד תיבות כמנין נרות עם השמשים וצ"ע דלא יש כ"א מ"א תיבות ואם כוונתו על הרמזים גם שם לא יש כ"א מ"ג תיבות ואם נמחוק תיבת מצות כמ"ש הכסא רחמים לא נשאר כ"א מ"ב תיבות אח"ז ראיתי בא"ר שהקשה עליו כן שבהרא"ש לא יש כ"א מ"א תיבות וכתב שתיבת מצות הוא טעות סופר כמ"ש הרב חיד"א ז"ל וכתב עוד אפשר שכוונת המטה משה היא על הרמזים יעו"ש ודבריו ז"ל תמוהים דברמזים ליכא כ"א מ"ג ולפי שיטתו דלא גריס מצות אין בו כ"א מ"ב כאמור אחת למעלה וצ"ע. סי' תרפ"ב כתב הב"י בשם א"ח יוחנן הוא חשמונאי כמ"ש ביוסיפון וי"א חשמונאי ע"ד יאתיו חשמנים שהוא לשון גדולה עכ"ל, והקשה הרב משחא דרבותא וז"ל וליתא דהא אמרינן במגילה דף י"א ע"א שהעמיד להם שמעון הצדיק חשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול הרי לך דמתתיה לחוד וחשמונאי לחוד עכ"ד והנה קושיא זו קשה יותר על הפר"ח שכתב שיאמר חשמונאי בחיריק תחת האלף וכן על הרב כסא רחמים שקיים דבריו דחשמונאי קאי על מתתיה יעו"ש, והנה ליישב על זה נראה לומר דלעולם מי שיקרא חשמונאי בעצם הוא יוחנן כ"ג כמ"ש הרב ברך יצחק שהביא הרב כסא רחמים דשתי שמות נקראו לו יוחנן וחשמונאי וכן אתה מוצא ביוסיפון שמלכו שבעה מלכים מזרעו [עיין סדר הדורות) וא"כ כוונת הגמר' במגילה באומרו חשמונאי ובניו הוא על יוחנן ועל זרעו אחריו שעמדו לישראל בפרץ ובפרט זכר מתתיה כהן גדול שהוא עשה תשועה גדולה אעפ"י שלא היה משלשלת המלכים שיצאו מחשמונאי אבל גם הוא נקרא חשמונאי על שהיה בנו ואם כן בנוסח על הניסים שאנו אומרים בימי מתתיה בן יוחנן כ"ג חשמונאי ובניו יכולים אנו לומר דקאי על יוחנן כמ"ש בא"ח שהביא הב"י ומקום יש ברא"ש לומר כי חשמונאי קאי על מתתיה כמ"ש הכסא רחמים ז"ל ומ"מ ק"ק על הרב חיד"א ז"ל שלא הזכיר הגמ' מגילה הנז' וגם כן שהסכים לדברי הפר"ח שלא זכר שר דהא"ח וגם הרד"א לא סברי הכי דו"ק כי קצרתי. הלכות מגילה סי' תרפ"ו, כתב הרב שיירי כנה"ג וז"ל והכי נקיטינן וכו' וכן פסק בספר הקצר אבל כתב דנקטינן בלפניו דחנוכה למספד מותר ולאתענאה אסור ולאחריו הכל שרי עכ"ל, והנה לשון זה אין לו שחר כמו שהוא ונ"ל פשוט דנשמט תיבת הב"ח וכן צ"ל וכ"פ בספר הקצר אבל הב"ח כתב דנקטינן וכו' שכך היא סברת הב"ח ולשון זה הוא קרוב הרבה ללשון הב"ח יעו"ש, שם במג"א ס"ק ב' מתענין בי"ג באדר וכו' ויש מתענין לילה ויום עכ"ל, ותמהתי מהיכן יצא למג"א זה מדברי הכנה"ג שהרב כנה"ג כתב וז"ל ויש מתענים ג' ימים באדר וכו' יש מתענים אותם לילה ויום ויש מתענים אותם ביום בלבד ובמדרש אסתר יש סמך לאותם המתענים לילה ויום ועיין