לי לישועה (על השו"ע) רמא

יכול לעשות מצוה כתיקונה בכל מכל כל יותר טוב לעשותם בשעתה אבל כשצריך לחסר בה איזה ענין וכל שכן שקרוב הדבר שבעניבה בלא קשר מלמטה יפלו ויפרדו המינין בתוך התפלה ויתבלבל היה נראה שיותר טוב לעשותה מאתמול כנ"ל בע"ת, וע' בשו"ת הריב"ש סי' קכ"ב. הלכות חנוכה סימן תע"ר כתב הב"י וז"ל והטעם שהוצרכו להדליק ח' ימים וכו' איכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו להדליק לילה אחת נמצא שלא נעשה הנס כי אם שבעה לילות וי"ל שחילקו השמן לשמנה ובכל לילה היו נותנים בנרות חלק א' והיה דולק עד הבוקר ונמצא שנעשה הנס גם בלילה הראשונה עכ"ל ועל תירוץ זה קשה היאך סמכו על הנס ולא נתנו שמן בנרות כראוי הלא אם לא היה נעשה נס היו מבטלים המצוה בקום עשה, עוד תירץ הרב"י ז"ל ועוד י"ל שלאחר שנתנו שמן במנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה וניכר הנס גם בלילה הא' עכ"ד, וגם על זה התירוץ קשה דסוף סוף הנס לא היה כ"א לצורך לילה שניה דלילה א' כבר לא היתה צריכה וגם לילה אחרונה לא היה בה נס, עוד תירץ וז"ל א"נ שבלילה ראשו נה נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה עכ"ל ועל זה התירוץ קשה טובא דהא בלילה א' לא היה נס כלל עד הבוקר ואותו נס לא היה בו שום תועלת כ"א ללילה שניה וצ"ע, ונראה לתרץ לעיקר קושיית הרב"י ז"ל דהטעם שקבעו ח' ימים היינו משום דאנו מחשבים גם מציאת הפך לנס גדול כמעט יותר גדול משאר לילות דבשאר לילות כבר היה בפך על מה שתחול הברכה, וא"כ גם בלילה הא' היה נס בהדלקת המנורה ודו"ק, ואחר, שכתבתי זה ראיתי להפר"ח שהשיב על הרב"י ז"ל כמעט בכל משע"ל וע"ש מ"ש דטעם הדלקת יום א' אינו משום נס של שמן אלא מטעם הנצחון ולעולם ק"ק דאם יום א' הוא דוקא על הנצחון הו"ל לעשותו יום טוב בלא הדלקה כיון שנס הדלקה לא היה כי אם שבעה ימים, אחר זה מצאתי במחב"ר שכתב בשם המאירי דנס יום א' הוא מציאת הפך מלא שמן טהור כמש"ל, עלץ לבי שכיוונתי לדעת קדוש, שם כתב הפר"ח וז"ל דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה וכו' כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו' וא"ת והא לא מצינו שום טומאה לגוי מחיים ובפ' בנות כותים תניא דבר אל בני ישראל וכו' בני ישראל מטמאין בזיבה ואין עכו"ם מטמאין בזיבה ואע"ג דמסיים התם אבל גזרו עליהם שיהיו כזבים לכל דבריהם הך גזרה הויא אחר הנס יותר מק' שנה וכו' וי"ל דמקודם גזור לקדשים ואתו אינהו וגזרו אף לתרומה ועוד י"ל דמסתמא הכניסו שם ע"ז ותנן במסכת מדות מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני מזבח ששקצום מלכי יון ומפרשינן בפ' ר' ישמעאל ששקצום לע"ז א"כ מסתמא נטמאו כל השמנים לתקרובת ע"ז וכו' ע"ש וצ"ע מאי קשיא ליה למר עד שהוצרך לאוקומי שהטומאה שטמאו היונים לא היתה כ"א טומאה דרבנן שגזרו על הגוים שיהיו כזבים ואפי' לתירוץ השני ג"כ שנעשו השמנים תקרובת עבודה זרה ונטמאו גם זאת היא טומאה דרבנן דטומאת הע"ז מדברי סופרים וגם כן יש דוחק אחר דתיפוק ליה שנאסרו בהנאה משום תקרובת ע"ז ולמה אמרו נטמאו כל השמנים הלא דעדיפא מינה הול"ל שנאסרו בהנאה משום תקרובת ע"ז שהוא אסור מדאורייתא זאת ועוד כי לא מצאנו שהגוים מנסכים שמן לע"ז שהרי לא גזרו עליו כמו על היין ומה לנו לכל זה הדוחק האם לא נוכל לומר דמה שאמרו בגמרא דנכנסו היונים וטמאו כל השמנים היה שנכנסו שם ואכלו שם נבלות ושקצים וגם שחטו חזירים כמ"ש במגילת אנטיוכוס וטמאו השמנים והכלים בטומאת נבלות ושקצים וטומאה זאת אינה דחויה אצל ציבור דדוקא טומאת מת נדחית וצל"ע, ויש להביא ראיה למה שכתבתי מתוס' שבת דכ"א ע"ב ד"ה בחותמו של כהן גדול שכתבו דאם כבר גזרו על עכו"ם שיהיו כזבים וכו' ואם כדברי הפר"ח דטומאת כל השמנים עצמם היתה מנגיעת עכו"ם מה זה שאומרים ואם כבר גזרו הלא בודאי גזרו דאלת"ה במאי נטמאו השמנים כולם ודו"ק היטב, ובמגילת אנטיוכוס אומר וז"ל וטהרו העזרה מן ההרוגים והטומאות בלשון רבים מכלל דטומאות טובא הוו, סימן תרע"ו ואומר הנרות הללו, כתב הרב חיד"א זלה"ה בספר כסא רחמים על מסכת סופרים פ"ב ד"ו וז"ל ואומר הנרות הללו כ' ה' נח"י דלאו דוקא שאחר ברכה ראשונה אומר הנרות הללו אלא אחר כך עד כאן דבריו והסכים גם כן הרב כסא רחמים יעוין שם,