לי לישועה (על השו"ע) רלט

וכתב לי שההג"ה היא מבן אחותו כהריל"מ נר"ו ורצה ידידנו החכם הנז' לקיים דבריו דאיכא ראיה כיון שכשיבוא ר"ח סיון בימים גד"ה לא ישארו י"ג ימים שאין בע"פ אם לא שתאמר שבי"ד ליכא נא"פ עכ"ד ואחה"ע לא נלע"ד ובמש"ל, הלכות ט"ב סימן תקנ"ד, כתב הטור בשם הרמב"ן בח"ה דפ"ו ע"ב וז"ל ונהגו קצת העם שלא לומר פרשת תמיד וכו' ואינו נראה שאין לכו איסור בסדר היום שהרי קורין ק"ש וברכותיה וכן קורין בתורה ומפטירין בנביא וכו' עכ"ל וקשה לי דהכי קריאת התורה והפטרה הם דברים הרעים שמותר ומה הוכח יוכיח מהם, וי"ל דכיון דסוף הפרשה אינן דברים הרעים וכן שני פסוקים האחרונים דהפטרה אינם דברים רעים, וגם יש בפרשה פסוקים של נחמה מהראוי היה לדלגם כמ"ש לקמן ומדאין אנו מדלגים אותם מוכח דסדר היום מותר, ומכאן תשובה מוצאת למ"ש שהקשה הרב א"ד על הטור ומור"ם שכתבו דמותר לחזור הפרשה דמהיכא תיתי לאסור אחר שהם דברים הרעים, ובמ"ש ניחא דסוף הפרשה והפטרה אינם דברים הרעים וק"ל, שם במג"א ס"ק כ"ג שלא לעשות וכו', ונ"ל שמטעם זה גם בלילה אסור במלאכה דהא רש"י בפסחים דנ"ד כ' בין השמשות שלו אסור באכילה ובמלאכה וצ"ע דבתענית די"ג פרש"י מהכא משמע דבליל ט"ב מותרין במלאכה ואין איסור אלא ביום ואין מפרסמין הדבר עכ"ל המג"א, ולענ"ד כראה דדברי רש"י ז"ל לא סתרי אהדדי כלל דבתענית קאמר דמהמשך לשון הגמרא נראה דבלילה ליכא איסור מלאכה, ומ"ש בפסחים שפירש דבין השמשות שלו אסור במלאכה ואכילה מוכרח הוא לפרש כן דבאומרך בין השמשות אתה כולל ג"כ בין השמשות השני מיום ט"ב למוצאי ט"ב דאז ודאי גם במלאכה נאסרת וא"כ מוכרח להזכיר אכילה ומלאכה כיון דעסקינן בשני בין השמשות של ערב ט"ב ושל מוצאי ט"ב ואפי' שסובר רש"י דבלילה ליכא איסור מלאכה וכ"ש בבין השמשות של ערט"ב אבל מ"מ מוכרח להזכיר איסור מלאכה של בין השמשות השני וכבר רש"י פי' דעתו במסכת תענית דנ"ל דבלילה מותר ובפסחים לא עסיק בזה וזה פשוט ואין כאן קושיא על רש"י וקל להבין, הלכות יוה"כ סי' תר"ז צריך להתודות במנחה וכו', כתב הבאה"ט בשם של"ה שיתודה ג"כ אחר אכילה סמוך לחשיכה ועיין בב"י בסי' זה שכ"כ בשם הרמב"ן ז"ל ולפי פירוש הרמב"ן ז"ל בגמרא הוא חיוב מדינא דגמרא והב"י כתב שלא נהגו כהרמב"ן ז"ל וק"ק שלא כתב דמדברי הרמב"ם בה' תשובה פ"ב ה"ז מבואר יוצא דמפרש כפירוש הר"ן ודע דהב"י והרא"ש היה להם גירסא אחרת בש"ס דיומא דפ"ז ע"ב אבל הגירסא שלנו לפי פשטן של דברים מסייע לפי' הרמב"ן ז"ל וכמעט לא יסבול פירוש אחר ועיין להרב פר"ח ומ"ש להשיב על פי' הרמב"ן אין דבריו מוכרחים וכתב שם דנכון לקום בתחינה שאומרים קודם ערבית לך אלי תשוקתי דהוי כמו וידוי והרב חסדי דוד על התוספתא ס"ד כתב דצריך להוסיף תיבות אבל חטאנו שהוא עיקר הודוי וכמ"ש בגמ' שם נמצינו למדין דלדידן שאין אנו אומרים לך אלי עד אחר ערבית צריך להתודות אחר הסעודה כסברת הרמב"ן ושל"ה וגם לפר"ח וחסדי דוד ז"ל, סימן תר"ך טוב לקצר בפיוטים וכו' בענין שיתפלל מוסף קודם שבע שעות, והנה הטור בסימן זה כתב לשון הנז' והוסיף וז"ל כי אם יאחרו עד ז' שעות שכבר הגיע זמן המנחה יצטרכו להקדימה כיון שהגיע זמנה עכ"ל ולכאורה נראה דמר"ן ז"ל שהעתיק לשונו בש"ע טעמו כמ"ש הטור מטעם שבז' שעות כבר הגיע זמן מנחה וע"ז הקשה מורנו הרב מהר"י ן' סאמון זלה"ה בס' עדות ביהוסף ח"ב סי' ח"י דבשלמא הטור דאזיל בשיטת הרא"ש וס"ל דמנחה גדולה הוא זמן מנחה לכתחילה איכא למיחש שלא לאחר מוסף עד ז' שעות כיון שהגיע זמן המנחה אלא למר"ן דפסק בסי' רל"ג כהרמב"ם דזמן מכחה היינו מט' שעות ומחצה ומנחה גדולה דוקא בדיעבד מהניא א"כ לא הול"ל בסי' תר"ך שיזהר שלא לאחר מוסף עד שעה ז' ותירץ וז"ל ונ"ל להליץ בעד מר"ן על פי מ"ש בפסחים דמדאורייתא עיקר הקרבת התמיד של בין הערבים בו' ומחצה אלא מפני