לי לישועה (על השו"ע) רלח

אינה מדוקדקת או אותה שיש בידינו בס' המאור או אותה שהיה ביד הרא"ש והטור אבל על הב"י לא יש תפיסה שאעפ"י שיראה בס' המאור כגירסתינו דבריו קאי על הגירסא שהביאו הרא"ש והטור ומה שהבינו בדברי המאור ועל הימנתייהו קא סמיך שהם היו קרוב לזמנו וקים להו שכך היה סובר בעל המאור, סי' תנ"ד בהג"ה וטוב לכתחילה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי דהוי כאשישה, בגמרא פסחים דל"ו אמרו דאשישה הוי חד מששה באיפה וא"כ הוי עשרון ושני שלישים וזה דבר גדול הרבה ואינו מצוי אלא דנראה כוונת מהרי"ו ז"ל היא להזהיר על פחות מזה השיעור כל שנראה יותר מן השורה משום דהוי כעין אשישה, סימן תנ"ה כתב הרב מחזיק ברכה דלרבינו יאודה החסיד ז"ל אין לשתות מים שהיו בתלוש בשעת התקופה אעפ"י שעברו כמה ימים עליהם, וכתב אדוני אבי זצ"ל בגיליון עיין מ"ש רבינו בקונטרס ברית עולם סי' תקנ"א דדעת ר"י החסיד ז"ל הוא שלא לעשות בשעת התקופה הפך ממ"ש בכאן עכ"ל, סימן תס"ז כתב במחזיק ברכה תבשיל של אורז בפסח שנמצאת בו חטה מבוקעת ראיתי בס' כ"י שהיה להרב חיים ן' עטר זלה"ה שכתב דשרי דהאורז מנהגן להטיל אותו ברותחין וחליטה שרי אלא דהאידנא לא בקיאינן בחליטה והיינו לכתחילה אבל בדיעבד שרי זת"ד ואחר כמה שנים שמעתי שכן הורה הרב הגדול המוה"ר שלמה עמאר זלה"ה ונוהגים כדבריו במערב הפנימי וכמדומה לי שראיתי לחכמי ירושלם תוב"ב שאסרו בזה וכו' עכ"ד ומצאתי כתוב בגיליון מיד מו"ר הרב מהר"י חתואל ז"ל וז"ל והרב מהר"י ן' מלכא ז"ל הביא דברי הרב הנז' בבשר שנתבשל בלא מליחה ולבסוף כתב וז"ל וזכורני כשבא קונטרס של הרב מהר"ש עמאר ז"ל לפאס יע"א לא נתקבלה הוראתו זו בעיני חכמי פאס וא' מהם חרה אפו על הוראה זו ואמר שרי ליה מריה הפריז על המדה וכו' ובפרט שמזה נמשך להקל גם בחטה בקועה שנמצאת בתבשיל בפסח כשנתנו הבשר והירק ברותחין ומטעם חליטה והורה כן הרב הנז' להלכה ולמעשה עכ"ל, סימן תפ"ח ס"א וגומרין ההלל כתב מור"ם בהג"ה ומברכין לקרוא את ההלל ונראה דפסק כסברת מהר"ם מרוטנבורק ז"ל דחייש שמא יחסר תיבה אחת וכמ"ש הט"ז וק"ק דמור"ם עצמו כתב בסי' תכ"ב דאם בירך לגמור במקום לקרוא דיצא ואפי' שבודאי מדלג וא"כ אפי' אם יחסר תיבה לא הוי ברכה לבטלה כיון שאם בירך בזמן דילוג לגמור יצא וכסברת המרדכי ושבולת לקט שהביא סי' תכ"ב וכן כתבו התוס' בסוכה דמ"ד ע"ב דאם בירך לגמור במקום לקרוא או להפך ג"כ יצא ע"ש, סימן תצ"ד ס"ג בהג"ה ואין אומרים תחנון מתחילת ר"ח עד ח' בו וכו', כתב בס' ויאמר יצחק א"ח בליקוטי דינים סי' כ"ו בשם חס"ל דימים שאין נופלים על פניהם בשנה רכ"ב ופרט אותם לחדשים ובחודש סיון אמר דנופלים ע"פ י"ג יום דוקא וכתב המגיה וז"ל נמצא לפ"ז שאין כע"פ בחודש סיון עד יום י"ד ויום י"ד בכלל כמו שאנו נוהגים בבה"כ שלנו עכ"ד ואין דברי המגיה מחוורים כלל דאדרבא ממ"ש החס"ל מוכח דנופלים ביום י"ד דהרי כשחל ר"ח סיון ביום א' בשבת ובא יום י"ד בשבת ונשארו מן החודש י"ו יום הוצא מהם ב' שבתות ויום ל' שהוא ר"ח תמוז הרי נשארו י"ג יום לנפילת אפים כמ"ש הרב חס"ל ז"ל ובזה האופן דוקא הוא שאמר הרב חס"ל אבל אם יבוא ר"ח ביום גד"ה (דר"ח סיון לא יבוא כ"א באגד"ה) ויבוא יום י"ד בחול ודאי נופלים ע"פ ואין ראיה מהחס"ל כלל כי הנה הבא לכוין החשבון צריך לכוין המציאות הממעט נפילת אפים יותר כי כן עשה בכל החדשים וכך צריך להיות בכל מציאות כזה ליקח האופן היותר מועט דאל"כ לא אפשר לכוין כיון שהימים משתנים לפעמים כפי קביעות ר"ח והרגלים אלא ודאי שצריך ליקח לכוין החשבון המיעוט שבמועט וא"כ כיון שמצינו אופן אחד בסיון שאין נופלים על פניהם כ"א י"ג בחודש והוא בבא ר"ח ביום ראשון בשבת תו לא יש ראיה על שאר פעמים שאין נופלים על פניהם בו ביום י"ד וזה פשוט ושאלתי את פי רבין חסידא כמוהרש"ט נר"ו בן הרב המחבר ז"ל