לי לישועה (על השו"ע) רלז

עכ"ד ופירוש דבריו נ"ל דכך הם דאם חשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ביום שיש ט"ו שעות דרך משל יש בין דעה קמייתא לדעה בתרייתא חצי שעה כמ"ש המג"א דלקמייתא אסור תכף אחר סוף שעה חמישית שהוא התחלת שעה ו' ולי"א עד עבור חצי שעה מתשעה ששית אינו אסור וא"כ ביניהם חצי שעה אבל לדברי הלבוש דחשבינן מהנץ החמה א"כ כשהיום ט"ו שעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים אז מהנץ החמה עד שקיעתה יהיו י"ג שעות ומחצה וא"כ ההפרש שבין סברא קמייתא לסברת י"א אינו כ"א איזה דקין והוא דבר מועט ונרחיב הדברים בחשבון השעות דרך משל אם עמוד השחר עולה בד' שעות וצאת הכוכבים בז' שעות אז היום יש בו ט"ו שעות ובאותו יום עצמו הנץ החמה יהיה בה' שעות וי"ב דקין ושקיעת החמה יהיה בז' פחות רביע יוצא לכו היום י"ג שעות ול"ג דקין, וא"כ לסברא ראשונה אנו לוקחים השליש מי"ג שעות ול"ג דקין שהוא ד' שעות וחצי ודק אחד כשתוסיף חשבון זה על הנץ החמה שהוא בה' שעות וי"ב דקין יעלו ט' שעות ומ"ג דקין ולסברת י"א אנו לוקחים מחצית הי"ג שעות וחצי של היום שהיא ו' שעות וג' רבעי שעה ומוסיפים על הנץ החמה שהוא בה' שעות וי"ב דקין ונמצא שחצי היום הוא בי"ב שעות פחות ב' דקין כשתפחות ב' שעות יצא לך ט' ומ"ח דקין הרי ההפרש ביניהם אינו כ"א ה' דקין והוא דבר מועט ודאי, שם כתב הרב מחב"ר וז"ל והרז"ה פסק כר' שמעון דלפני זמנו מותר באכילה עד הלילה דבאכילתו הוא משביתו וכ' מר"ן דהגס לבו בהוראה כו' ובשו"ת סמא דחיי ד' ח"י ע"ב כתב הרז"ה מודה דלכתחילה אסור וא"כ אין חילוק בין דבכי בעל המאור לדברי בעהע"ט וח"ו אין מי שמורה קולא וכו' עכ"ל ואיברא דכ"כ בעל המאור כו' עין רואה דלכתחילה גם הוא מודה דאסור באכילה והנאה וא"כ מאי קאמר מר"ן הגס לבו בהוראה להורות קולא וכו' וכמו שהקשה הרב הנז' ואפשר ליישב דכונתו היא שאם אירע מקרה ובדיעבד רוצים לעשות ס"ס להתיר וספק אחד ספק אם הלכה כבעל המאור והיינו דקאמר להורות קולא על סמך בעל המאור וכו' עכ"ד הרב מחב"ר ואנא זעירא אחר נשיקת הרצפה חזינא כולהו מילי דמר תמוהים בראשית מאמר הוא היה אומר דמדברי בעל המאור מוכרח דסובר דאסור מדרבנן ועל פי זה רמי ומקשה על מר"ן בב"י דאמר מר דהמורה קולא כבעל המאור ראוי לנזיפה דגם בעל המאור אוסר לכתחילה ומדעתי כי קשה אמאי לא מקשי על הרא"ש והטור שכתב כמ"ש מר"ן וז"ל הרא"ש אלא שבעל העיטור כתב דלר"ש אסור בהנאה מדרבנן ובעל המאור כתב דמותר באכילה עד הלילה שבאכילתו הוא משביתו עכ"ל וכ"כ הטור הרי מבואר דס"ל דבעל המאור מתיר בהחלט וליכא איסורא אפי' מדרבנן דאל"כ לערבינהו וליתנינהו דברי בעל העיטור והמאור אלא ודאי דהמאור מתיר אפי' מדרבנן וא"כ קשה על המחב"ר ז"ל למה יצא להקשות על מר"ן דוקא ובא וראה תירוץ הרב הנז' שאינו עולה יפה דזה לשון הב"י וכן פשט המנהג בכל ישראל לאוסרו בהנאה משש שעות ולמעלה והגס לבו בהוראה להתיר בפני ע"ה להורות קולא בדבר על סמך בעל המאור ראוי לנזיפה דהא אפי' דברים שאחרים נב"א א"א רשאי להתירם לפניהם כ"ש בדבר שכל חכמי ישראל אוסרים ואין דבריו של בעל המאור שהוא יחיד עומד בפניהם ועוד שהוא דבר שפשט איסורו בכל ישראל שאבותיהם פסקו הלכה כדברי האוסרים עכ"ד הקדושים ואם הוא כתירוץ המחב"ר ז"ל דגם מר"ן ס"ל דהמאור אוסר מדרבנן מה זה שכתב מר"ן וכן פשט המנהג בכל ישראל לאסרו בהנאה וכו' והלא לא יש מי שמתיר לכתחילה כלל ומה שחולק המאור הוא דוקא אם הוא דרבנן או דאורייתא וכי תימא שבא לומר שכן נהגו כל ישראל פשיטא וכי דברים שהם מדרבנן תלוים במנהג ותו למה כתב להורות קולא על סמך המאור הלא גם בהעיטו"ר סובר כן שהרי לפי דברי המחב"ר עבוד רבנן שלמא בינייהו ועוד למה כתב שהם דברי יחיד הרי העיטור סובר כן ועוד מה זה שאמר שכל חכמי ישראל אוסרים והלא לאמונה גם המאור אוסר מדרבנן לפי דבכי המחב"ר וצלע"ג, והן אמת שדברי המאור שהביא הרב מחב"ר קרי בחיל שהוא אוסר מדרבנן אבל אמת הוא ג"כ שהרא"ש והטור בפירוש אומרים שהמאור מתיר וא"כ צריכים לומר שאחת מן הגרסאות