לי לישועה (על השו"ע) רלה

ור"א אומר דקאי על תחום ערי הלוים דאלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים ואם איתא דדברי רב חסדא הם אליבא דכ"ע למה לא הביא דבריו ולמה הוצרך ג"ש הכי ר' עקיבא הוציא באם אינו ענין לערי הלוים שנאמר בהם מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב תנהו ענין לשבת אלא ודאי דרב חסדא אליבא דר"א דהלכה כמותו עסיק ואעפ"י דכ"א מוקי קרא דומדותם בערי הלוים מ"מ בדרך אסמכתא למד ר"ח אלפים אמה ממנו ע"י ג"ש ואינו כ"א אסמכתא בעלמא דג"ש זו רחוקה היא ובכל מה שכתבתי תשובה מוצאת לקושיות התוס' בסוטה ד"ל ע"ב ד"ה מר סבר תחומין דאורייתא וכו' ע"ש ודו"ק, הלכות ר"ח סי' תכ"ב ס"ב, וקורין ההלל בדילוג וי"א שהציבור מברכין עליו לקרוא את ההלל וכו' כתב הט"ז פי' ולא לגמור אפי' שגומרין ההלל דשמא יחסר תיבה א' והויא ברכה לבטלה וכו' ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו דהרב נראה דמפרש כן בדברי הש"ע ומר"ן ז"ל לא חייש לחששא זאת (שהיא סברת הר"מ מרוטנבורק הביאו הטור סי' תפ"ח) דהא פסק בסי' תרמ"ד לברך לגמור בימים שגומרין וא"כ מוכרח דס"ל כהרא"ש ז"ל דלא חייש לזה וא"כ פי' הט"ז ז"ל אינו עולה לסברת מר"ן ז"ל לפי הנראה, סימן תכ"ו הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו', ראיתי למו"ר הרב כמהר"י חג'ואל זצ"ל שהיה אומר שגם הם עתידים להתחדש כמותה במקום שאף הם עתידים ככתוב בספרים והיה טעמו ונימוקו עמו שבשעה זאת לא נכון לומר אף כי כן נזהרו רז"ל בזה כידוע בענינים אחרים עכ"ד זלה"ה והן עתה רואה אני שבנוסח שהביא הרמב"ם ז"ל בהלכות ברכות כתוב שהם עתידים להתחדש ולא כתב לא אף ולא גם וההבנה יותר מבוארת כך והמשך הלשון יפה מכוון שכיון שאומר כמותה למה יצטרך לומר אף הם ואינו אלא תוספת מגרעת דבראה כאילו אומר שאף ישראל כמו אחרי' עתידים להתחדש כמותה וא"כ כראה כאלו מדמה שנים ללבנה ומי הוא זה השלישי המכריע ביניהם, וא"כ אחר שמצינו שהרמב"ם ז"ל כתב כן ראוי ונכון שלא לומר אף ואין אנו צריכים לומר כ"א שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, וכן מצאתי בנוסח ברכת הלבנה במסכת סופרים פ"ך, הלכות פסח סימן תל"ו מג"א ס"ק י"ז כתב וז"ל כשנכנס בו גוי אבל כשמפנהו ואין נכנס בו שום אדם נ"ל דתוך שלשים יום חל עליו חובת ביעור וכמ"ש רש"י ז"ל עכ"ל, דברי המג"א קיימי על סברת הטור שכתב רמ"א בשם י"א כשנכנס גוי אין צריך לבער וטעמו הוא מפני שמתיאש ממנו ואין ביעור גדול מזה כמ"ש הטור וא"כ נפקא מינה דאם אינו נכנס גוי ולא שום אדם גם הטור מודה בזה דאינו נקרא ביעור וא"כ כיון שאין לו בית אחר לקיים בו מצות ביעור חייב לבער בית זה שיוצא ממנו בתוך שלשים יום לפסח שכבר חל עליו חובת ביעור כמ"ש בריש סימן זה דכל ל' יום חל עליו חובת ביעור זהו נראה פי' דברי המג"א והוצרכתי לכותבו מפני שראיתי להרב חק יעקב שפי' דהמג"א מיירי אעפ"י שיש לו בית אחר לקיים בו מצות ביעור ואפי"ה חייב לבער בית זה שנכנס בה גוי ודחה דבריו בשתי ידים יעו"ש, ולא זכיתי להבין למה פירש כן בדברי המג"א ולהצטרך לדחות דבריו ואם כוונת המגן אברהם היתה כמ"ש הרב ח"י ז"ל הו"ל להמג"א לציין דבריו על דברי המג"א ראשונים על מ"ש רמ"א אף על פי שנכנס בו גוי ודו"ק:

סימן תמ"ג חמץ משש שעות ולמעלה וכו', כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות ל"ת סי' קצ"ט וז"ל הזהירנו מאכול חמץ אחר חצות ביום י"ד בניסן והוא אומרו לא תאכל עליו חמץ וכנוי עליו שב על כבש הפסח שאנו חייבים לשחוט בין הערבים יום י"ד בניסן ואמר מעת שיגיע זמן שחיטתו לא תאכל עליו חמץ ובגמרת פסחים מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ ושם נאמר דכולי עלמא מיהת חמץ משש שעוה ולמעלה מדאורייתא וכן מצאנו בכל הנוסחאות המדויקות שנקראו לפני זקני התלמוד ושם אמרו בטעם איסור אכילת חמץ בששית עבדו רבנן הרחקה יתירה כי היכי דלא ליגע באיסורא דאורייתא ומי