לי לישועה (על השו"ע) רלד

כר"א בנו דר' יוסי הגלילי ודבר זה קשה לאומרו דהשתא דאתית להכי מוכרחים אנו לומר דזוהי חזרה שניה של הרמב"ם ז"ל בדין זה דהשקט ושמע דבריו ז"ל בפי' המשנה פ"ה דסוטה בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' ר' עקיבא אומר שאיסור תחומין מדאורייתא ואמר שהם מפורשות בפסוק ור"א אמר תחומין מדרבנן ר"ל שאין להם גדר אלא שיעור תחום שבת דרבנן והלכה כר"א בנו של ר' יוסי הגלילי שאמר תחומין דרבנן עכ"ד וצריך שתדע שפי' המשנה הוא חיבור ראשון של הרמב"ם ז"ל ושני לו ספר המצות והשלישי הוא היד החזקה וא"כ היינו צריכים לומר דתחילה פסק כר"א ואח"ך חזר בו ופסק בס' המצות כר"ט וביד החזקה חזר בו פעם אחרת לפסוק כר"א וזה ודאי בורכא היא על כן צריכים אנו לפרש דבריו בס' המצות בדרך זה דאומרו ובאה הקבלה ששיעור ההליכה וכו' ר"ל דמן התורה יש לנו שיש בעולם איסור יציאה חוץ לתחום אבל גבול זה הנקרא חוץ לתחום אינו מפורש כ"א מפי הקבלה ובהיות שיש מחלוקת בדבר זה דיש אומרים שהוא י"ב מיל ויש אומרים בירושלמי ד' אלפים ויש אומרים אלפים אמה לא נכנס הרמב"ם ז"ל בפרטות דין זה אלא אמר דאליבא דכ"ע אלפים אמה מותר ומה שנוסף מזה הוא נכנס באיסור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולכל אחת מהסברות אפי' אמה אחת עובר עליה ועל זה הביא לשון המכילתא דאמר דתיבת מקומו היינו אלפים אמה דזה מותר לכ"ע ועל היותר מזה השיעור זיל קרי סברות חלוקות, אחר זמן מצאתי בתשובת הרמב"ם ז"ל סי' קנ"ו שכ' וז"ל והלא אמרנו בס' המצות סי' שכ"ה שאמרו אל יצא איש ממקומו הוא אזהרה על ההליכה בשבת והבאנו ראי' מדבריהם לוקין על ערובי תחומין דבר תורה והסכמנו באותו חיבור שלא נזכור בו כ"א מצות דאורייתא ולא ביארתי שם ההפרש שיש בין אלפים אמה ובין י"ב מיל לפי שאין כונת אותו הספר לדעת תלמוד המצות אלא ידיעת עניניהם בלבד עכ"ד ומבואר יוצא כפירושינו, ומדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה מבואר יוצא למעיין דגם ר"א אית ליה תחומין דעיקרם מדאורייתא אלא ששיעורם לא נתפרש לנו מן התורה ושחכמים נתנו הגבול דלא משמע ליה כר"ע דשיעור הגבול בא מפורש מן הפסוק אלא זה הגבול חכמים קבעוהו ובהיות דמספקא להו על איזה גבול אסרה התורה אסרו תכף אחר אלפים אמה ומשם ואילך עד י"ב מיל דזה ודאי י"ב מיל לית לן בו ספק דהוא אסור מן התורה דהרי תיבת מקומו דאמרה תורה לא יתכן להיות יותר ממחנה כל ישראל שהוא י"ב מיל דאם לא כן מה נורא המקום מקומו של עולם והבן זה ובדרך זה יכולני לפתור קושית הרב מגילת אסתר שהניחה בצ"ע ולקושטא דמילתא לכאורה נראה תפיסה גדולה על דברי הסוברים כהרמב"ם ז"ל דתחומין דאורייתא דכתב שם המגי"א וז"ל אכן עדיין קשיא לי ממה שאמר בפ' כלל גדול דס"ט כששואל הגמרא לעיל מי שעשה ט"ל מלאכות בהעלם אחד שמביא ט"ל חטאות דידע ליה לשבת במאי (כיון שאינו יודע איסור דט"ל מלאכות כיצד יודע שהוא שבת) ומשני דידע ליה בתחומין ואליבא דר"ע למה לא השיב דידע ליה בתחומין די"ב מיל שזהו ככולי עלמא עכ"ד ובמ"ש מתישב שפיר דהגמרא לא היה יכול לומר דידע ליה בתחומין די"ב מיל דגבול זה הוא סוף הגבולים אבל לא ברירא לן מילתא אם פחות מעט עדיין הוא אסור מדאורייתא כדפרישית דמשום ספק זה אסרו חכמים כל היתר על אלפים אמה ומשום הכי נקט התלמוד תחומין אליבא דר' עקיבא דפירש דמדאוריי' קבוע תחום שבת על יתר על אלפים אמה אבל מ"מ אליבא דכ"ע עיקר איסור תחומין מדאורייתא בלאו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות ודו"ק היטב וכן כתבו התוס' דחגיגה די"ז ע"ב ד"ה דכתיב בשם יש מפרשים ולמאי דאמרינן דלהרמב"ם ס"ל דלכ"ע בין לר"ע ובין לר"א עיקר איסור תחומין דאוריי' יש סייעתא גדולה מגמרת עירובין ד' י"ז וז"ל אמר ר' ינאי הנ"מ עירובי חצרות אבל עירובי תחומין חייבין דתני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה וכו' ורב אשי שהוא אחרון תריץ אליביה ומתוקמא מתניתין דתחומין דאוריי' ואם לא היה זה כ"א לסברת ר' עקיבא הוה ליה למימר בפירוש הכי ע"ש ומ"ש התוס' שם להקשות מעירובין דמ"ו דא"ל רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן לאו תברא היא דכוונתם על גבול ושיעור התחומין הפחותים מי"ב מיל וגם יש ראיה ממ"ש הגמרא דנ"א וז"ל דתניא שבו איש תחתיו אלו ד' אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה מנ"ל א"ר חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וכו' ע"ש ושם לא הזכיר כלל דברי ר' עקיבא ור"א דמשנה דסוטה דז"ך ע"ב דר' עקיבא דריש פסוק זה ומדותם מחוץ לעיר דעסיק בשבת