לי לישועה (על השו"ע) רכט

על ענין אחד) ואפשר שרומזים לאותיות כפולות מנצפ"ך, הלכות בית הכנסת סי' קנ"ד סי"ב וז"ל עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת אם הוא מאוס אסור להדליקו, כתבו הט"ז והמג"א דאם יש ס' מותר לסברת הת"ה אבל הת"ח ורבינו בחיי אוסרים יעו"ש, ונראה דיש ראיה לאסור ממ"ש בסוכה ד' ן' ע"א גבי ארס הנחש במים ששאבו לניסוך דהתם היה הכלי מחזיק ג' לוגין ובודאי לא היה בארס הנחש אחד מששים ואפ"ה אמרינן דמאיס לגבוה משום הקריבהו נא לפחתך יעו"ש, וכתב הריטב"א בחידושיו שם וז"ל ומכאן שאין מדליקין בבתי כנסיות אלא משמן הגון שראוי להדליק לפני מלכים וכ"כ הגאונים עכ"ל ומדברי רי"ו שהביא הב"י משמע בהדיא דאוסר אפי' יש בו ששים וכמ"ש המג"א, ותמהני על באה"ט שכתב בשם המג"א להתיר בששים והלא המג"א לא הכריע ואדרבא הביא רוב סברות לאסור. הלכות סעודה סי' קע"א כתב המג"א דלא יתן לבהמה מאכל אדם עיין בזה מ"ש הרב פת"ע על תענית דכ"א ע"ב, הלכות ברכת המזון סי' קפ"ט כתב הרב מדרש תלפיות ענף ברכת מזון בשם הרב כנפי יונה וז"ל כו"ס מל"א ברכ"ת כזה כ"ף ו"ו סמ"ך גימט' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דהיינו מלא ברכת ה' דהיינו השם במילואו לפיכך טוב לכוון בארבע מילואים אלו בשעה שהוא ממלא כוסו לברכת המזון עכ"ל וגם בענף כוס הביאו בשם הרב מ"ס ובזה פי' פסוק כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ונמצא בזה שמיחד אדם דינא ברחמי כוס הוא בגימט' אלהים ומילוי שלו בגימט' ארבעה מילואים של הוי"ה ב"ה שהוא רחמים בסוד ה' הוא אלהים ע"כ ואפשר לומר כי יי"ן במילוי כזה יו"ד יו"ד נו"ן עולה קמ"ו וגם המילוי של כוס כמבואר לעיל עולה קמ"ו ובזה יבא יין שהוא מילוי הכוס ובזה אפשר לפרש אל תרא יין כי יתאדם וכו' וגם אפשר לרמוז בדברי רז"ל בדברים הצריכים לכוס של ברכת המזון ונותן עיניו בו והנה עיניו עולה ג"כ קמ"ו והיינו כשיוסיף עיניו על כוס עולה רל"ב מספר ד' מילואים של הוי"ה ב"ה עסמ"ב כי יתן בכוס עיניו ודו"ק, שם כתב המחבר ואומר בה שלש מלכיות וכו' והקשה הרב מעדני מלך דלעיל פליגי אבא יוסי ורבנן אי צריכה מלכות ואמרינן דפליגי אי הויא דאורייתא או דרבנן ונימא דאתא ר"י לומר שהיא דרבנן וכו' עכ"ד המ"מ, וכתב עליו המחב"ר ונראה לישב נוסחתין וכו' והוא דפשיטא ליה לש"ס דר"י ידע פלוגתא דאבא יוסי ורבנן דלעיל והדבר פשוט דהלכתא כרבנן וכו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמאי קאמר והדבר פשוט דהלכה כרבנן הלא בגמרא אינו מפורש מה היא סברת רבנן דהש"ס אמר חד אמר וחד אמר ומהיכן ידעינן סברת רבנן לפסוק הלכה כמותם, ומה גם דלפי מ"ש הרדב"ז בס' יקר תפארת פ"ו מ"ה ע"ש דח"א ראשון היא סברת מי שמזכיר ראשון ואם כן סברת רבנן היא דברכת הטוב והמטיב היא דאורייתא דהכי איתא בש"ס דברכות דף מ"ט ע"א פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוה"מ צריכה מלכות וח"א אינה צריכה מלכות מאן דאמר צריכה מלכות סבר הטוה"מ דרבנן ומ"ד אינה צריכה מלכות הטוב והמטיב דאורייתא עכ"ל הרי קמן דלא ידעינן מאן סבר שהיא דרבנן ואם נלך אחר כלל הרדב"ז יוצא לנו דרבנן סברי דהטוב והמטיב הוא דאורייתא וא"כ דברי המחב"ר זצ"ל צ"ע:

הלכות ברכות סי' ר"ח סי"ג אין ברכת על המחיה פוטרת הבשר, כתב הברכ"י דמנהג פשוט לאכול לביבות עם גבינה ואין מברכין על הגבינה וצריך להתיישב בדבר עכ"ל וכתב עליו הרב כסא אליהו ז"ל ואני בעוניי אמינא דיש להם ע"מ שיסמוכו שהרי כתב רבינו הטור בסי' תע"ה דאין מברכין על החרוסת דהוי טפל למרור הרי דהתם אף על גב דבעי למיכל לתרוייהו משום מצוה אפ"ה הוי טפל כ"ש הכא והרואה יראה דמ"ש הטור הכא בסי' זה ואכל עמו מה' המינין תיבת עמו אינו מדוקדק אלא כונתו זה וזה עכ"ד וכתב בצידו א"א עט"ר ז"ל וז"ל גם דברי מרן בש"ע דייקי כדברי הרב ז"ל שכ' שאכל בשר ודגים ואכל מה' המינים דמשמע דאכל הבשר קודם ה' המינים, הלכות ברכות הריח סי' רי"ו ס"ב, על האגוז נוסקד"א וקניל"ה וקלאו"ה מברך הנותן ריח טוב בפירות ע"ש כתב הברכ"י משם הרב מז"ה שהקשה על