לי לישועה (על השו"ע) רכז

ערוכה, ואח"ך מצאתי הדבר מפורש בתוספתא ברכות פ"ג שכתב וז"ל יכול ישמיע קולו לאזנו פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה עכ"ד, סימן ק"ח בהג"ה וה"ה אם לא התפלל מנחה בער"ח מתפלל ערבית שתים של ר"ח וכו', עיין מ"ש הט"ז סק"ט וראיתי להרב חיד"א זלה"ה בקשר גודל שכתב להזכיר ר"ח בראשונה ולא בשניה (ומציין סי' ק"ח ואחרונים) ונראה דרצה לפסוק ככנה"ג והלבוש ולכאורה היה נראה דכיון דמור"ם ז"ל פסק להזכיר בשתיהם ודברי הב"י בסי' תכ"ב יוכלו להתפרש כמ"ש הט"ז בסימן זה ועוד ליכא הפסד להזכיר ר"ח בשתיהם וכ"ש דמסתבר טעמיה דמור"ם היה נראה להזכיר כ"ח בשתיהם וצ"ע למעשה, ועל מ"ש הט"ז ז"ל דגירסת רמ"א בכל בו היתה כמו שהגיה הרב הנז' וכמ"ש מור"ם בהג"ה יש להקשות מדברי הדרכי משה סימן תכ"ב סק"ב דמבואר שם דחולק על הכלבו והבין שסברת הכלבו להזכיר ר"ח דוקא בראשונה והוא ז"ל לחלק יצא מסברת עצמו יעו"ש, שם אם הזכיר מעין המאורע בתפלה שלא בזמנה וכו' כתב הבית עובד בדינים השייכים ליעלה ויבוא במנחה וז"ל אם ביום של חול טעה ואמר יעלה ויבוא בחושבו שהוא ר"ח הוי הפסק וצריך לחזור ולהתפלל דכיון שהזכיר שלא מעין המאורע הוי הפסק וכו' ט"ז סימן ק"ח ושכנה"ג והפר"ח והלק"ט עכ"ל ועיין ביוסף אומץ סי' ח' שהביא ראיות דדעת מר"ן במ"ש כאן אם הזכיר שלא מעין המאורע דלא הוי הפסק דאינו דוקא בתפלת תשלומין וכתב גם כן דכן היא סברת מוהריק"ש ומגן אברהם יעו"ש, ואם כן נראה דאין לחזיר ולהתפלל אם לא בתורת נדבה משום ספק ברכות, סימן קי"ז בתפילת ערבית של יום ס' וכו' אירע מעשה ששכחתי לומר ברך עלינו בליל ס' ולא היו ס' שלמים מעת לעת מתקופת תשרי ונסתפקתי אם ראוי לחזור ולהתפלל, והנה הברכ"י כתב בשם הרב מהר"י מולכו בן א"י שלא שאל מטר בליל ז' בחשוון חוזר עכ"ד ופשיטא דה"ה לדידן בליל ס' כל קבל דנא מצאתי להרב שלמי ציבור דק"ל שכתב בשם הלק"ט ח"א סי' ע"ג דאין מחזירין אותו וכן כתב הרב זכור לאברהם בשם הרב אגורה באהלך דאין לחזור יעו"ש וא"כ כל כי האי נהדר לכללין ספק ברכות להקל וכ"ש בהאי עובדא דלא היו ס' יום מעת לעת מהתקופה דאעפ"י שכתב הרב מחב"ר דלעולם חוזר אעפ"י שלא נשלמו ס' מעת לעת הכי מצינו להפר"ח שהביא סברא דאין לחזור כשלא נשלמו ס' מעת לעת וכמ"ש הרב זכור לאברהם ערך תפילה בחלק א"ח וא"כ נראה דשב ואל תעשה עדיף ואין לחזור ולהתפלל, ואעפ"י שהרב המגיה בשלמי ציבור כתב שטוב להתפלל נדבה בלא חידוש ע"ש ולא מלאני לבי לעשות מעשה שהרי כתב מר"ן בסי' ק"ז דתפילת נדבה צריכה זהירות גדול ושיהא מכיר בעצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיכול לכוין מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי וכו' וכיון שהלק"ט והרב אגורה באהלך והיש אומרים שהביא הפר"ח קיימי בחדא שיטתא שלא לחזור כראה דשב ואל א תעשה עדיף בספק ברכות, הלכות ק"ש סי' ס"א ס"ג, בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות וכו' איתא בזוהר חדש במדרש הנעלם פ' לך לך וז"ל אית בק"ש שיתין אתוותא ידיען עד ובשעריך ועל כל את ואת אית יקרא ומלכותא ע"ש והרב עיקרי הד"ט בדיני פסוקי דזמרא וק"ש סי' ד' הביא כמה פירושים ע"פ הפשט וע"פ הסוד ועל כולם דקדק כמה דקדוקים ודוחקות וברוב הפירושים השיתין אתוון הוציאו אותם בכל הג' פרשיות של הק"ש והרב הנזכר הקשה דבזוהר אמרו עד ובשעריך וכיצד נוכל למצוא חשבון ככל הק"ש כולה יעו"ש באורך וברוחב ואני בעניי אמרתי אולי יתכן להוציא שיתין אחוותא עד ובשעריך ותו לא דהיינו מתחילת שמע עד ובשעריך לא נמצא בהם מאותיות אלפ"א בית"א כ"א כ"ג אותיות וד' לא יש שהם ג"ס ף' ץ' ובאותן הכ"ג אותיות שהם כ' מאותיות פשוטות וג' אותיות מנצפ"ך נבנו כל התיבות מתחילת שמע עד ובשעריך, וכשתכתוב אותן הכ"ג אותיות במלואן יעלו שיתין אתוותא בדקדוק כזה אל"ף בי"ת דל"ת ה"ה ו"ו זי"ן