לי לישועה (על הש"ס) צז

דהעני יש לו מזג רע או שיכור או זולל וסובא וכיוצא ואמר יאמר העשיר לא אתן לזה ולא ארבה לו המשך טבעו הרע ואדרבא אם אני נותן לו י"ד וחוזר ל"ו אני מקלקל ול"ו יסור לבבו ואדי ביני ביני עני זה מת ברעב ולא נכון לעשות כן ורמז לזה מ"ש הכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי עני במילוי עולה רנ"ו וכשתוסיף י"ד נעשה ר"ע ומזהיר הכתוב דלא נחשוב בלבבנו דבר זה שע"י הצדקה שתתן י"ד ליד לא ינקה ר"ע אלא נתון תתן ל"ו מ"מ. (דף ס"ז ע"א) ר"ש טוחן הרבה ומוציא קמעא, באבות דר' נתן פי"ח כתוב בלשון הזה ר"ש שונה הרבה ומשכח קמעא ואח"כ מצאו ר"ש לאיסי בן יהודה וא"ל מפני מה אתה מפטפט דברי בפני ת"ח א"ל וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה ומשכח קמעא ומה שאת' משכח סובין ממשנתך עכ"ל ולמי שלא ראם הש"ס דידן יתמה למה ר"ש א"ל שמפטפט דבריו והלא לפי אבות דר"נ איסי מתחיל' לא אמר כ"א שונ' הרבה ומשכח קמעא ואלו דברים ישרים אין בהם פטפוט ואת"ל דיש בהם פטפוט למה שתק כשהשיב לו וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה וכו' הלא כך אמר מראשיתו אלא ודאי מוכרח לומר שמה שאמר משם איסי הי' כלשון שהביא בגמ' בכאן טוחן הרב' ומוצי' קמעא וזה שמע ר"ש והקפיד וקראו פטפוטי דברים משום שהוא לשון שאינו ברור ומתוקן ועל זה השיב איסי בן יהודה שמה שאמר הוא דוקא ששונה הרבה ומשכח קמעא וכו':

(דף צ' ע"א) תניא היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך הדעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לו בתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו זו היא מדת פפוס בן יהוד' שהי' נועל בפני אשתו ויוצא ויש לך אדם שזבוב נופל לו לתוך כוסו וכו', אפשר לתת טעם למה שהמשיל דבר זה לזבוב ולא לפרעוש או דבר אחר כיוצא בהקדים מ"ש בס' הקרנים שיש קליפה אחת נקראת זבוב שממונה על מי שמבטל פריה ורביה או שגורם ביטול או ניאוף שסופו לקבל דינו מקליפה זו והיא שר הרחיים כו' ויעקב אע"ה ביטל קליפה הנז' בקבלת התורה הנז' הנק' טוב גימט' זבוב וכו' יעו"ש וא"כ לרמוז ענין ששייך בו ניאוף אמר ר' מאיר זבוב ולא דבר אחר שאותה הקליפה היא הגורמת ודו"ק ובזאת ההקדמה אפשר לפרש מ"ש בגמרא קדושין דף כ"ט ע"א א"ר לעולם ישא אדם אשה ואח"ך ילמוד תורה א"ר יוחנן רחיים בצוארו והוא לומד תורה והכוונה היא דלמ"ד ישא אשה קודם הוא משום שנא תשלוט בו אותה הקליפה הממונה על הרחיים שהיא זבוב ולזה משיב ר' יוחנן ממה אתה מתירא מן קליפת הרחיים שהיא בצוארו לא תפחד מזה שהרי הוא עוסק בתורה והתורה מבטלת אותה קליפה כמש"ל ובזה אתי שפיר מה שמצינו בגמרא גטין ו' ע"ב דאמר ר' מאיר עצמו על פסוק ותזנה עליו פילגשו א"ר מאיר זבוב מצא ור"י אמר נימא וכו' דמק' הרב יערות דבש ד' ן' מהיכן יצא להם מכ' ותזנה עליו ומאי שייכות יש בזה עם זבוב ע"ש ובמה שכתבתי אתי שפיר ונכון, ואחר שכתבתי זה מצאתי שכ"כ מהר"ש מאסטרופולי ז"ל בס' דן ידין על פ' זה ותזנה עליו פילגשו, מסכת קדושין (דף ל"א ע"א) שאל בן אלמנה את ר"א אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם וכו' אתא לקמיה דר"י א"ל כך אמר לי רבי נתגרשה מהו א"ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולים ופירש"י שבן אלמנה אתה ואין אתה צריך למעשה אלא ללמוד אתה באת ופי' זה דחוק כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש ויתכן לפרש דכוונת ר' יהושע היתה לומר לו שהיה מהפך הרבה בזכות האם שלא די שכבר שאל לר"א חזר ושאל לו מציאות אחר כשנתגרשה וכל כך להפך בזכות האם למצוא לה זכות להקדימה לכבוד האב ולקושטא דמילתא מציאות רחוק ואינו מצוי שיהיו המגרש ואשתו במקום אחד וירצו לשתות בבת אחת על כן השיב לו ר' יהושע אני מכיר בך טעם שאתה מהפך על כבוד האם כ"כ שאתה בן אלמנה ולא הכרת כיצד דרך הנשים לכבד בעליהם וכבוד ומורא האב בביתו דאם לא היית בן אלמנה בודאי היית רואה שאינו נמצא שהאשה תשאל לך מים בעת שאביך שאל לך או שאמך לא תמחול תכף על כבודה כי כן דרך בנות ישראל ואם ימצא