לי לישועה (על הש"ס) צו

עשיתי קפנדרייא ולא אמר בלשון לא יעשה הבית הכנסת קפנדרייא אלא אמר קפנדרייא בבית הכנסת דמשמע אפי' באופן שהבה"כ אינה נעשית קפנדרייא דהיינו כשנכנס להתפלל וכו' ואפי' בזה האופן לא עשיתי ודו"ק היטב. והנה כתב הרב קרבן שבת ד"ד משם חז"ל דהחכמים הראשונים היו יודעים לאיזה תיקון באת נשמתם בגלגול והיו נזהרים באותו דקדוק ובאותה מצוה יותר מאחרות ע"ש הענין באורך ויתכן שזאת כונת השואלים שנמצא בתלמוד כמה פעמים ששואלים לרב במה הארכת ימים שכונתם לו' מה היא המצוה שגרם לו לבוא בגלגול ולהאריך ימים פי שנים שבאת נשמתו זה פעמים בעולם, ועל דקדוק איזו מצוה, ודו"ק:

(דף מ"ב ע"ב) ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים וכו' מאי בנים אמר רב שמבונה מכל מום וכו' ר' יוחנן אמר בר מאה פפי וחדא נאנאי, וכ' מהרש"א ז"ל וז"ל אפשר שרמז בזה הבנים כמו הבא ני"ם שהוא מספר מאה ומדברי הירושלמי שהביאו התוס' נראה שדרשו כן ממערות ממאה ערלות וכו' ע"ש, ונראה דאפשר לרמוז דר"ת "איש "הבנים "ממחנות הוא מאה וגם לפי דרך מהרש"א ז"ל נלע"ד יותר פשוט דדריש בנים נוטריקון בר ני"ם דהיינו בר מאה דכך אומר בש"ס מאי בנים ולא קאמר מאי הבנים, ומ"ש וחדא נאנאי אפשר דדריש ג"כ מבינים ביו"ד אחר הבי"ת כמו שכתוב בגמר' ואז הוא גימטרי' נאנאי בדקדוק ואם נרצה לדורשו כמו שכתוב בשמואל בלא יו"ד נחשוב הבנים וה' אותיות ויבא החשבון מדוקדק, וגם תיבות בר מאה פפי וחדא נאנאי גימטרי' ממחנות עם האותיות ועם הכולל:

מסכת גיטין (דף נ"ח ע"א) תנו רבנן פעם אחת היה ר' יהושע בן חנניא בכרך של רומי אמרו לו יש תינוק בבית האסורים וכו' הלך ועמד בפתח בית האסורים ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שיורה הוראות בישר' וכו' לכאורה יפלא מה חכמה גדולה הראה אותו תינוק שגמר פסוק אחד מהנביא עד שע"י זה יוברר שיורה הוראות בישראל ואפשר דרמז לו ענין יותר עמוק מפשט הכתוב והוא שהבין תמיהת ריב"ח באומרו מי נתן למשיסה יעקב שתמה כיצד ישלטו בגופם של ישראל כי בשלמא חרבן הבית הקב"ה נתן רשות לשפוך חמתו על עצים ואבנים אבל שיהרגו מישראל ויקחו אותם בשבי לא נתן להם רשות (כמו שפירשו המפרשים על מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך) וזהו שתמה ריב"ח מי נתן למשיסה יעקב זה לא ניתן רשות מאת ה' ולא די להריגה אפי' ישראל לבוזזים לא ניתן להם רשות כי ה' לא צוה כ"א לחרוב ביתו ולא לשלוט בבניו, ע"ז השיב לו התינוק בדרך חכמה גדולה ואמר ענין זה שאתה רואה אינו מגזרת החרבן שנתן לגוים רשות לעשות כדי לשפוך חמתו על העצים ענין זה הוא מה' יצא דבר זה על עונש הל"ו כריתות שעברנו עליהם כמ"ש במדרש אר"ש בן פזי איכ"ה גימט' ל"ו מלמד שעברו ישראל על ל"ו כריתות וזש"ה שמשיב לו התינוק הלא ה' הוא שגזר עונש זה על אשר חטאנו בל"ו כריתות ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו להשמר מאותן עבירות שהזהיר להם בתורתו ואינו מגזרת חרבן בית המקדש ומגזרת הגלות כי אם דבר זה הוא מופרד ועונש פרטי על אשר חטאנו לו וק"ל. אי נמי אפשר בהקדים מה שכתבו דורשי רשומות על פסוק די מחסורו אשר יחסר לו דעשיר במילוי כזה עי"ן שי"ן יו"ד רי"ש האותיות אמצעיות עולים ל"ו במנין ועני במילוי עי"ן נו"ן יו"ד אותיות אמצעיות עולים שנים ועשרים נמצא דעני חסר לו ד"י מחסורו להיות ל"ו כעשיר וזהו די מחסורו אשר יחסר לו עכ"ד ואם כן אפשר שרמז לו דאם עושים צדקה וממילא חטאנו ל"ו ולא אבו בדרכיו הלוך מה הוא גומל חסדים וזן ומפרנס אף אתה עשה כן ובעון זה נתן למשיסה יעקב חס ושלום ותיבת חטאנו הוא כמו תיבת החסרנו וכמו שאמר הכתוב והייתי אני ובני שלמה חטאים. ובהקדמה הנז' רמזתי על פסוק נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך ל"ו והוא כאשר יהי' האופן