לי לישועה (על הש"ס) צה

מחשבת עבירה על ערבי"ם בתוכה מערב רב קאתו עברה וזעם וצרה רח"ל וק"ל וגם זה לך רמז כמ"ש חז"ל הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין כי הרוצה להחכים חכמה אמיתית ידרים ויקח כל מחשבות לבו מצד דרום כי רוח קדים עזה אין עוז אלא תורה והרוצה להעשיר להנאות עולם הזה יצפין ללמוד חכמת יוונית הרי זה בכי יותן מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, הרוצה בישובה של ארץ ולא חייש לחיי העולם הבא זה האיש הוא סובב אל צפון להעשיר כי משם זהב יאתה וקל להבין. (דף י"ג ע"א) דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה מרע"ה ליכנס לא"י וכו' א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים וכו' וקשה דלמה עשה הקב"ה למרע"ה כמי שעובד על מנת לקבל פרס והרי ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכיצד נאמר שמשה עבד ה' לא היה עובד מאהבה ועוד קשה דמה שהקב"ה מחשב כאלו עשה מצות הארץ ונותן לו שכר כאלו עשאם הו"ל מתנת חנם ואינו דומה מי שטרח במצות למי שמקבל שכר בתורת חסד, וכמ"ש רז"ל מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכל באפיה וא"כ מרע"ה לא ניחא ליה במתנת חנם, ועוד יש לדקדק אומרו מעלה אני עליך כאילו עשיתם הול"ל נותן אני לך שכר הרבה כאלו עשיתם כי אותה אנו מבקשים נתינת שכר ולישב, כל אלו הדקדוקים נראה לי לפרש דכוונת הש"ס באומרו א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש, ר"ל וכי אתה מבקש דוקא לקבל שכר בלשון תמיהה שלא אתה עובד מאהבה, וא"כ מה שאתה רוצה אינו לקבל שכר אלא לעשות רצוני, דהיינו אמרתי ונעשה רצוני דוקא וא"כ כיון שאמרתי לך שרצוני שלא תכנס לא"י הרי אני מעלה עליך כאילו עשיתם. (שם) ושמואל אמר מי כהחכם יודע פשר דבר, ר' יוחנן אמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה, ורב נחמן בר יצחק וימת שם משה עבד ה' סמליון אומר וימת שם משה ספרא רבה מישראל, לכאורה אינו מובן במאי חולקין ובפרט דברי סמליון דקאמר דבר מדעתו שאינו נכתב בפסוק, ונראה דכל אחד מהחכמים אמרו דבר היותר גדול שראוי עליו להתאונן ע"ד מיתת משה רבינו, כי זה האיש משה גדול זכותו, ובודאי אין להצטער עליו דודאי אחר מיתה עומד ומשמש לפני הקב"ה במעלה יותר גדולה מהיותו בעולם, וע"ז אמר שמואל עלינו לבכות על שלא נשאר בעולם יודע פשר דבר שהיה יודע חקי התורה שלא נתגלה לאחרים כמו סוד פרה אדומה וכדומה, ור' יוחנן הוסיף ע"ז והחכמה מאין תמצא, כי כן נשמתו היתה מיסוד אבא שבתוך ז"א וגם ואיזה מקום בינה שהיה יודע שערי בינה, וכמ"ש ותחסרהו מעט מאלהים ומי ישפיע חכמה כמוהו, ורב נחמן אמר מה שיש לנו להצטער הוא על שמת עבד ה' שהיה מקיים העולם והשכינה מצטערת על אשר עבד ה' בעולם כמוהו לא נשאר, וסמליון אמר לא על משה אני מקונן כי אם נאמר וימת שם הוא משה בגדולתו ובמעלתו עומד ומשמש בעולם העליון, אלא על דא קא בכינא שהיה ספרא רבה דישראל ומלמדם התורה ומי כמוהו יורה ועל הישראל אני מצטער לא עליו (דף ל"ח ע"א) שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי קפנדרייא בבית הכנסת וכו' כתב מהרש"א ז"ל לגבי בהמ"ק שנינו בפרק הרואה דאסור מדינא ויליף לה מקרא וממקדשי תיראו ורבי אלעזר היה מחמיר בזה גם בבית הכנסת שנקרא מקדש מעט עכ"ל ודבריו תמוהים שנראה מדבריו דדוקא בבית המקדש הוא שאסור לעשות קפנדרייא כמ"ש במשנה פרק הרואה אבל בבית הכנסת הוא דוקא חומרא דרבי אלעזר וקשה שהרי מצינו במגילה דף כ"ח במשנה מפורש ג"כ ולא יעשנו קפנדרייא בבה"כ וגם בגמרא בפרק הרואה משמע דפשיטא דגם בבהכ"נ אסור כמו בהר הבית וצ"ע על מהרש"א ז"ל ובפירוש הגמרא נראה לומר בהקדים מ"ש במגילה (הובא ג"כ בפרק הרואה) א"ר נחמן הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדרייא מותר לעשותו קפנדרייא ואמר רבי חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא ובבא עם וכו' עכ"ל וא"כ יש לנו לומר דכונת רבי אליעזר היא שהיה מחמיר על עצמו שלעולם בשום אופן שבעולם לא עשה קפנדרייא בבה"כ אעפ"י שהיה נכנס על מנת שלא לעשותו קפנד' וגם להתפלל אפ"ה לא עשה קפנדרייא מעולם וזה מדוקדק הרבה מלשונו שאמר מימי בשום אופן לא